ביקורת ספרותית על אני אתגבר מאת דבורה עומר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 9 במאי, 2014
ע"י בלו-בלו


אמא שלי. ארבעה חודשים עברו מאז שנפטרת ואני לא מעכלת. נחסך ממך הכאב לראות את אבא במותו. חודשיים אחרייך. הוא לא מצא את עצמו בלעדייך. הבנות גדלו כל כך בזמן הזה. כולנו מתגעגעים אלייך. כל בגד שהן לובשות, כל צעצוע שקנית להן, הן זוכרות. אני רוצה לספר לך המון ואני מקווה שאת יכולה לשמוע אותי, איכשהו.

ארבעה חודשים שהבית שלכם שומם לחלוטין. לא יכולתי להיכנס אליו. הוא נשאר בדיוק כפי שהיה כשעזבת לניתוח הארור ההוא ממנו לא חזרת. ניתוח שקרע פיסה מהלב שלי. בשבת האחרונה העזתי להיכנס בחטף, רק כדי לוודא שהכל בסדר. לזרוק שאריות של אורז שבישלת לאחרי הניתוח. הבית היה כל כך ריק בלעדיכם עד שלא יכולתי לשאת את השהות בו. ציפור שעברה בחוץ נקשה בעקשנות במקורה בחלון ונתנה לי תחושה שאני נמצאת בתוך קבר. רציתי לברוח משם אבל אז קלטתי בזווית העין שעל השידה ליד המיטה שלך יש ספר. זה היה מוזר כי את לא נהגת לקרוא ספרים, מקסימום עיתון. מעולם לא הבנת את ההתמכרות הזו שלי. "אי אפשר לקרוא כל היום" היית נוזפת בי, "בסוף לא יהיו לך חברים!" צדקת. עד היום ספרים הם חברים יותר טובים שלי מאשר אנשים.

הייתי מוכרחה לבדוק איזה ספר קראת. מופתעת גיליתי את הספר שלי "אני אתגבר". התישבתי על הצד שלך של המיטה וקראתי את כולו, אחרי שעברו שנים מאז הפעם האחרונה שקראתי אותו. הריח של הסדין עדיין היה הריח שלך. מבטיחה שנזהרתי לא לקמט את שמיכת הפוך האהובה עלייך. קראתי ובכיתי. זכרתי את הספר לפרטי פרטים, כולל את שמות הגיבורים וציטוטים שלמים. כמו בפעם הראשונה הזדהתי עם גילה וכאבתי איתה על ההתמודדות הלא פשוטה שזימנו לה החיים. אבל הפעם בכיתי יותר עלייך מאשר על גילה. הרגשתי את כובד הריקנות שבחסרונך. זכרתי כאילו זה היה אתמול את התחושה הראשונית שלי כשקראתי את הספר הזה. ממרחק השנים אני יכולה לומר שהספר חיבר אותי אלייך. אמא שלי בת השנתיים, חולה בשיתוק ילדים. אמא שלי מפרפרת בין חיים ומוות. סיפרת לי שסבתא הכריחה אותך לקום ולדרוך על הרגל המשותקת ואת נאבקת בשיתוק ויכולת לו. השיתוק עזב את רגלייך והותיר את חותמו על ידך השמאלית. אמא שלי חולת פוליו, ידה השמאלית קצרה מהימנית והיא מוגבלת בתנועותיה. גדלת כילדה רגילה לגמרי וסבתא לא ויתרה לך בכלום. כאחות יחידה לשלושה אחים היית זו שעזרה לסבתא בעבודות הבית. מעולם לא חשבת על עצמך כנכה. אני מעולם לא יחסתי חשיבות ליד שלך. אני זוכרת כמה הייתי מופתעת כשטלי באה אלינו הביתה לראשונה ושאלה אותי מה יש לאמא שלי. אפילו לא הבנתי למה היא מתכוונת. "אה, היד שלה? מה, שמת לב לזה? זה שיתוק ילדים, זה לא מדבק".
כשקראתי בספר על העלבונות שגילה ספגה ועל יורם שלא היה מסוגל להיות חבר שלה בגלל הנכות, שאלתי אותך אם גם את נתקלת ביחס כזה. זו היתה אחת מהפעמים הבודדות שנפתחת אלי וסיפרת לי על החבר שהיה לך שעמדת להתחתן איתו ואמו שכנעה אותו לא להתחתן עם נכה כי לא תוכלי להיות עקרת בית טובה. ואני חיבקתי אותך ובכיתי וחשבתי כמה העולם מגעיל ולא הוגן. הייתי אז בכיתה א' והחבר הכי טוב שלי היה יוחי, ילד עם שיתוק מוחין.

אמא שלי. ריק לי בלעדייך. אני לא יכולה לשאול אותך אם הספקת לסיים את הספר, או למה התחלת לקרוא אותו דווקא עכשיו. האם זה המוות של דבורה עומר? האם הרגשת את המוות שלך הולך וקרב?
בכל מקרה לקחתי את הספר והעברתי אותו לרומי. מי כמוה חווה יום יום התמודדות עם מחלה לא פשוטה. בהעדרך, לשאלות שלה על השיתוק שלך אאלץ לענות במקומך.
מה לא הייתי נותנת בשביל כוס קפה משותפת איתך. מתגעגעת כל כך.
47 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
the reader תודה רבה רבה!
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה גנרל איינהאוררן
תות :> (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ואו...אין עוד מה לומר זה פשוט ואו...הביקורת והסיפור האישי שלך משתלבים פה בצורה פשוט...שמימית ואני חייבת לומר בתור אחת שקראה את הספר : כל מילה שלך בסלע, אני פשוט נפעמת...זה פשוט ואו!
~Gaigula~ (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
קראתי ופשוט לא הפסקתי לבכות..
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה רבה מיס פ!
מיס פ (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
קרעת לי את הלב "זו היתה אחת מהפעמים הבודדות שנפתחת אלי וסיפרת לי על החבר שהיה לך שעמדת להתחתן איתו ואמו שכנעה אותו לא להתחתן עם נכה כי לא תוכלי להיות עקרת בית טובה. ואני חיבקתי אותך ובכיתי וחשבתי כמה העולם מגעיל ולא הוגן. הייתי אז בכיתה א' והחבר הכי טוב שלי היה יוחי, ילד עם שיתוק מוחין." :(
איי!! כמה שהמילים האלה דקרו כסכינים כשקראתי אותן.קרעת אותי לרסיסים בלו בלו. אני מאחלת לך רק נחת שלוות נפש הרבה כוחות והרבה אושר.הביקורת הכי מרגשת בסימניה זה שנים.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי, אני לא יודעת מה יהיה אבל יכולה לומר מהנסיון של אמי - היו לה הרבה חברות. מעטות מאוד באו לבקר אותה בבית החולים. אף אחת לא הלכה איתה לרופא ולא נשארה איתה. אז אולי היא לא היטיבה לבחור חברות. אני חושבת שעדיף מעט חברות טובות מהרבה חברות.לפי מה שאת מתארת את משפחתך את בידיים טובות...
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה על החיבוק לי יניני.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה חני! אף פעם לא הצלחתי להכין לה את הקפה לטעמה. תמיד ניסיתי.
חמדת (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
בלו בלו-בהרבה אהבה .
אפרתי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
בלו בלו, היום אני צעירה ובסדר, אז ספרים הם חברי הכי טובים. אני שואלת מה יהיה כשאהיה פחות צעירה ופחות בסדר... אין לי כמעט חברות וזה נורא.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה מאירה על תגובתך!
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה עולם על תגובתך. הלואי.
אוקי (אורית) (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
נכון. בטח. זה תהליך, זו דרך ארוכה.. אבל יהיה טוב.. בטח שיהיה.. תהיי חזקה.. :)
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה אוקי. אני מקווה. עכשיו אני רק מתחילה לעכל והגעגועים עזים.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה על תגובתך אלון
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה מתלמד.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה אפרתי! לא יודעת אם חברות סועדות אותך, כשאמי הזדקקה לחברותיה אף אחת לא עזרה. ספרים דווקא כן- הם תמיד שם...
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה מתלמד.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה מתלמד.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה מתלמד.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה רבה על תגובתך שונרא. את צודקת, איכשהו יוצא שאני תמיד מערבת את עצמי בביקורות.
(למיטב זכרוני זו רכובת אבל גם שיעורי הכימיה שלי היו במלניום הקודם:-))
לי יניני (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
wow צבטת את ליבי.... קבלי חיבוק.
חני (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
וואו צמרמורת מסמרת את עורי כשאני קוראת אותך... אולי תכיני שתי כוסות אחת לך ואחת לה ותשבי לך עם כל המחשבות הטובות שאת זוכרת ממנה...רק הזמן יעשה.......
חיבוק בלו..
ודבורה אין עליה במיוחד הספר הזה.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
שין שין, תודה רבה על תגובתך
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה מירית!
מאירה (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ריסקת אותי!!
מכתב מרגש ונוגע ללב, שולחת לך חיזוקים.
עולם (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
איזה מכתב נהדר ומרגש כתבת כאן לאמא שלך. אי אפשר שלא לחוש את הכאב והגעגועים, והמילים שלך צובטות את הלב. הלואי והזמן, שכמו שאוקי כתבה יודע לרפא פצעים, יביא לך איתו שמחות רבות.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ההערה שלי עוסקת באיכות הכתיבה שלך, פחות בהעדפות הזיכרון שלי
אוקי (אורית) (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
בלו, הזמן יעשה את מה שזמן בדר"כ עושה - יהפוך את הכאב החריף הזה לגעגוע עמום שם ברקע. וחיי היומיום ישובו להיות ימים של שמחה ורגעים של נחמה ודקות מעצבנות וימים מרגיזים - חיי יומיום.. ועד אז, מחזקת אותך...
ו"אני אתגבר" - ספר טוב לילדים, לבני הנעורים..

אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
קרעת לי ת'לב
אפרתי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
כרגיל, בלו בלו, קרעי חייך והעצב הענק הזה. מי יתן ויתפוגג לו וישארו רק הזכרונות היפים עם דמעה של חיוך. את אני אתגבר קיבלתי למתנת בת מצווה. וכן, כמוך, יש לי מעט מאוד חברות והרבה ספרים. לעיתים אני מצרה על כך, נוזפת בעצמי ויודעת שאסור. ואז, שוב, מעדיפה ספר על פטפוט ריקני. ואז אני רק מתפללת שאוכל לקרוא עד זקנה ושיבה כי ספרים לא דורשים בשלומך, לא סועדים אותך ולא מתרוצצים איתך אצל רופאים. או אולי כן. מה אני יודעת.
מתלמד (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
קריעה. אנחה.
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
בלו בלו יקרה, אני נמצאת פה לא הרבה זמן אבל מספיק זמן כדי להכניס חלק מהכותבים למשבצות.
המשבצת שלך היא ״שיא הרגש״. את יוצקת לביקורות שלך משהו ממך, מחייך, ממשפחתך ביד עדינה, מרגשת וכל כך כשרונית.
וגם המשבצת של ״סופר בהסוואה״ שם תצטרכי להצטופף עם כמה אנשים שאת כבר מכירה.
בשיעורי כימיה בתיכון למדנו על תערובת ותרכובת. באחת מהן הרכיבים מתאחדים ובאחרת הם נותרים זרים.
זה היה במילניום הקודם, אז אני לא זוכרת מי היא מה.
ההיגיון שלי אומר שבתערובת הם מתאחדים.
וזה מה שהביקורות שלך עושות. תערובת משובחת והומוגנית של חייך וקורותייך עם עלילת הספר.
וגם הביקורת הזו. יפה, חודרת ללב. כמוך, בעצם.
שין שין (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ריגשת אותי מאד. זכית לאמא מדהימה. אני יכולה רק להשתתף בצערך ולהודות לך על השיתוף והכנות.
מירית (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
כתבת מרגש מאוד, הזלתי דמעות. משתתפת בצערך.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה יעל. זה טוב או לא שאני מזכירה לך דברים שאת מעדיפה לשכוח?
yaelhar (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
הרבה פעמים את מצליחה להזכיר לי דברים שאני מעדיפה לשכוח...כתבת יפה ומרגש.
בלו-בלו (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה נצחיה. הספר הזה באמת תמיד מתחבר לי לאמא. חשבתי שכבר התגברתי, אבל טעיתי. העצב בא בגלים.
נצחיה (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
בלו-בלו, ליבי איתך. כתבת כל כך מרגש. אין ספק שאין ניתוק בין ספר ובין הקורא איתו. בין אם זאת אימך, ומקומו ליד מיטתה מוכיח שהיה משמעותי עבורה, ובין אם הקורא זו את, היושבת בין זכרונות אימך ומנסה להתגבר על צער עמוק, ועל געגועים שנשמעים בכל פינה. ועוד פעם - תנחומים. אני בטוחה שתתגברי.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ