בגילי הדברים מתחילים להתבהר. הברירות נעשות מצומצמות יותר ברוב המקרים והבחירות מדוייקות יותר, לטוב או לרע. בגילי את נעשית ריאלית יותר ומכירה ביכולות שנשארו לך בגוף ובחשבון הבנק. בגילי הסבלנות למי שאת לא אוהבת נגמרת מהר יותר ומעגל החברים הקרובים שלך נעשה ברור הרבה יותר. בגילי לדמיונות שווא שהופכות לאמת הפרטית יש מקום גדול יותר בחיים.
בגילי החיים נראים כמו התחלה וסוף בבת אחת.
יש לי חברה טובה שגם היא בת גילי. חוץ ממנה אין עוד רבות. לעיתים יש לנו שיחות ארוכות ומעניינות ולפעמים שתיקות נעימות של שידור טלפתי. אבל להבדיל משאר הברירות שעשיתי לי בבחירת בני האדם שנותרו בחיי, החברה הזאת היא שונה. בבחירות שהיא עושה, במציאות בה היא חיה, בתפיסה שלה. בהבנה שגם היא בת גילי. בהתנהגותה.
קריאתו של הספר העלמה מקזאן, ספרה של מאיה ערד הזכיר לי את אותה חברה מיוחדת.
עידית בת השלושים ותשע חיה באשליות. היא ספונה בעולמה הדמיוני. עולם בו לזמן יש תפקיד - להשיג עבורה את הגבר המושלם, לזמן עבורה פגישה מקרית בחנות ספרים עם סופר מבריק. בנתיים היא ספונה בעולמה, ממתינה שהזמן יעשה את שלו. בנתיים היא מורה לאנגלית, בוגרת לימודי ספרות, טבעונית, חילונית אך בעיקר רווקה החולמת על הפגישה המושלמת, פגישה אשר בסוף שנותיה תביא לה ילדים מזרעו של גבר משובח, מושא חלומותיה. ובנתיים כאמור, היא לא עושה דבר, אפילו לא דייט כדי לזרז את הזמן שנותר לה, כמו התחלה שאין לו סוף או סוף בלי התחלה.
והזמן לא מאכזב את אלו שחיים באשליות. יום אחד הוא מזמן לה פגישה עם מיכאל. הוא כל מה שהיא רצתה. הגבר המושלם שלה, זה שיעשה לה ילד, אולי כמה ילדים.
וזה קורה. לשמחתה. לצערה. לצערו.
מיכאל לא אוהב את עידית או אוהב באופן שונה. והיא אוהבת אותו. אוהבת בדרך שונה. והפרידה קשה לה וגידול הילד מתיש וקשה אף יותר. כי האשליות מתנפצות אחת אחר השניה, מותירות אותה עם כל הברירות שלעולם לא יהיו רק שלה, ברירות של בת גילי - להיות או לחדול.
העלמה מקזאן הוא ספר רווי ברגש. ספר שמפעיל כל נים בגוף בזמן קריאתו ואף שעות אחר כך. אף שעידית גיבורת הסיפור הינה יציר דמיוני, היא הזכירה לי כל כך את החברה הפרטית שלי, זו מהחוג המצומצם שעוד נותר לי בגילי. החברה שמשתקפת לפניי בכל בוקר מול הראי.
מכאן אני ממשיכה אל ספר נוסף של ערד. דברים ומילים ששמעתי על כתיבתה לא מאכזבים עד כה.
בקיצור, העלמה מקזאן הוא ספר מומלץ מאוד לנשים כמוני שחיות באשליות, נשים בנות גילי. במחשבה שניה... הרי אלו כולנו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
