ביקורת ספרותית על לבד בתיאטרון המוות מאת טרי הייז
ספר בסדר

---

לכל אחד יש את התבשיל שלו. רובנו טוענים שהמאכל הזה שאנחנו מכירים כל כך טוב, מנת הדגל שלנו, עילית הקוויזין העולמית, היא ורק היא - הדבר האמיתי.
לי אף פעם לא הייתה מנה מועדפת, בטח לא מנה שאני הכנתי. בכניסה אל החיים שלי מעולם לא היה תלוי שלט "המסעדה של מזל", מקסימום מזנון וגם זה נכתב בגיר שנמחק כל עונת גשמים. מה לעשות, החיים שלי לכל אורכם היו בנויים מקמצוץ של אהבה שקיבלתי מאמא והרבה חריף שהאכילה אותי המציאות.
ועכשיו לכי תשכנעי אנשים לאכול במזנון הדרכים שלך...
אבל אני התגברתי. פיתחתי לעצמי מנות שמורכבות ממציאות שאינה שלי. רקחתי לי חיים חלופיים שהשאלתי מכל הספרים שקראתי. קמצוץ רומנטיקה ומעט שירה, תעתועים ודמיון בצרוף קורט היסטוריה ומעט היסטריה. את כל אלו תמיד תיבלתי בחרדה, כי היא לצערי היתה הטעם הדומיננטי ביותר בחיי.
בגיל תשע עשרה קרה לי משהו עם מישהו. התבשיל הזה שחשבתי לטעים כל כך התקלקל מטאפורית עד כדי קלקול קיבה ואשפוז ממושך. לצערי זה לא היה עוד פרק בספר, זו היתה מציאות מוחלטת. מאז הפסקתי עם ספרי המתח ורק לאחרונה שבתי אליהם.
את הספר לבד בתאטרון המוות של טרי הייז קראתי לא מזמן. הספר מתאר את קורותיו של המרגל המושלם. "הצליין". הוא כמובן משתייך לארגון סודי ביותר שידו בכל ואף אחד איננו מכיר דבר קיומו. סיפור העלילה מתחיל ברצח שפענוחו מביא את הצליין למסע רדיפה אחר אוייב שווה לו, טרוריסט מוסלמי בעל עניין כנגד הנוצרים. אט אט הסיפור מתרחב לאתרים נוספים שיש בהם עניין של טרור וחשיפה עד לגילוי המושלם. כל אלו בצרוף כתיבה נהדרת ועלילה דינאמית וסוחפת יוצרים קו בעל עניין משותף אותו ימצאו ויפענחו המרגל והקוראים שלו בדרך.
לצערי, על אף שהספר כתוב היטב דומה שהוא לא מוכן עד הסוף ויש בו מעט לקויות, בעיקר בסגירות של העובדות כפי שנכתבו בסיפור או בשלמות (מושלמים מידי) של הגיבורים בסיפור.
אבל... כל אלו אין בהם כדי לפגוע בספר ובסופו של דבר - הוא מצויין.
הוא יותר מותחן לייט בכתיבה מעניינת שבסופו של דבר הזכיר לי שמזמן רציתי להוסיף לתבשיל שלי גם מתח מרגש.
בקיצור, הספר הזה מתאים לנשים כמוני שמקוות לקרוא ספר מתח ושמחות שהן קיבלו סוג של חסמב"ה בסוף.

» ביקורות נוספות של מזי
» ביקורות נוספות על לבד בתיאטרון המוות