ביקורת ספרותית על העלמה מקזאן מאת מאיה ערד
ספר לא משהו

---

כדי שספר יהיה ספר טוב, קודם כל הוא צריך להיות כתוב טוב. כדרכה, ערד כותבת מצויין. חשוב מאד שהעלילה תהיה מרתקת או מיוחדת או מרגשת (אהובת הקצין הצרפתי) ושחייהם הפנימיים של הדמויות יהיו מורכבים ומעוררים מחשבה אצל הקורא (דויד גרוסמן). אם רק העלילה מצויינת דיינו (גרישם). אם רק הדמוייות מעניינות דיינו (ע"ע אהבה). אם הכל מתחבר: השפה המיוחדת, העלילה המרתקת והדמויות הרי יש לנו פנינה סיפרותית (תוף הפח).
אך מה נעשה בספר הכתוב היטב, המתאר בפרוטרוט את חייה של מורה רווקה תל-אביבית מוזנחת (מבחירה), צמחונית (מבחירה) בת 40 שאין לה חברים, אין לה משפחה אין לה מכונית ואין לה סלולרי. לא קורה לה שום דבר טוב מאד או רע מאד. אין לה חיי אהבה וגם לא חיי מין. היא גם לא רוצה ... כלום. היא לא מעניינת את סביבתה ולא את עצמה ולא את הקורא.
החמיצות שלה מדבקת והקורא הולך ומחמיץ איתה. הקורא רוצה לצעוק לה "די, מספיק!". אל יתאמץ הקורא לפתח תובנות עמוקות לגבי החיים - הן מוגשות לו בכתב בתוך הספר.
אם נדמה לך שהבעיה שלה שהיא לא רוצה מספיק - אתה צודק (אימה אומרת לה). אם אתה חושב שהיא בררנית מדי (מורתה הזקנה נוזפת בה).
תהנו.

» ביקורות נוספות של שין
» ביקורות נוספות על העלמה מקזאן