ביקורת ספרותית על העלמה מקזאן מאת מאיה ערד
ספר טוב

---

ספר מרתק על החיים. המקריות, הכאב, קנאה ושמחה, תקוות שמתנפצות על סלע המציאות. הרהורים שלא מרפים 'מה היה אם'. בדידות וחברות. גורלות נחתכים באבחה וברגע.
עידית היא רווקה המתגוררת בתל אביב, מורה במקצועה, טבעונית אדוקה השותה מים עם עלי תבלין. לא רוצה טלפון נייד ואינה מחזיקה מכונית. אוטוטו בת ארבעים ואין באופק זוגיות או ילד משלה, ילד אהוב, בן טיפוחים. הקשר עם אחיה שלא מתגורר בארץ רופף, אֵם מזדקנת המתגוררת בחיפה. בררנותה היא חלק מהבעייה למרות שהיא מסרבת להודות בכך בפה מלא. היא ממשיכה לקוות שהאביר על הסוס הלבן יפציע 'אאוט אוף דה בלו' ויגאל אותה בדהרה מחייה המשמימים אך אינה עושה הרבה בעניין. מצד שני, הלבד לא כל כך מעיק. תחושות העצמאות והתסכול למראה אמהות צעירות עם זאטוטים צוהלים כולל חברתה הקרובה והקולגה ענת מתערבבות זו בזו. לא חייבת להיות במיינסטרים של משפחתיות אבל הכמיהה ישנה. ילד. שלה. אוצר. שיקרא לה 'אמא' ויאהב כמו שתאהב אותו. כשמיכאל- רופא ילדים במקצועו ממוצא רוסי מפציע בחייה דרך ענת ויוני משהו קורה. היא יודעת שזהו, זה האחד. משכיל, עדין, אוהב מוזיקה כמוה, רחב אופקים. לא איזה שלוך.
החיים יפים, העולם מחייך אליה והיא מאושרת. אבל נגזר עליה להתאכזב כשמיכאל אינו מושלם ומדהים כפי שסברה בתמימותה ובנוסף עתיד לנסוע להשתלמות מקצועית ארוכה בארצות הברית. עידית מחליטה לעשות מעשה ולאמץ ילד רוסי ולשם כך היא מוכנה להרחיק דרך סוכנות אימוץ בארץ לקזאן הנידחת והענייה ברוסיה.שם היא מגלה שההבטחות הנלהבות של סוכנות האימוץ לגבי התינוקת שנבחרה עבורה אינן ממש נכונות וממתינה לה הפתעה רבתי נוספת.
עידית מאמצת בסופו של דבר ילד אחר בנסיעה נוספת ולא את התינוקת מקזאן. מהר מאד מגלה שגידול ילד לא קל הוא משימה תובענית, מפרכת, סוחטת כוחות גוף ונפש. הילד קשה העורף מרחיק מעליה חברים ובפעמים המעטות שהיא מגיעה לאירוע זה או אחר היא עדיין בפינה, לבד. אם בת ארבעים לזאטוט בן שנתיים בין אמהות צעירות, אנרגטיות, חשה לעתים צביטת קנאה- יש להן ילד, משלהן. פרי בטן. לא שנלקח מבית יתומים ברוסיה. תמהה לעתים מה קרה לתינוקת שבחרה להשאיר בהחלטה רגעית.
אמה תלך לעולמה ומיכאל שוב יפציע בחייה בנסיבות שונות ולא יהיה לה חלק אמיתי בשלו. שברי חייה יתאחו במידה מסויימת אחרי שינוי ממשי לטובה אבל משהו מהמועקה יהיה עדיין שם. היא תְבָכֶּה את השנים המוחמצות, התקוות המפוספסות. לא תהיה מרצה בכירה ופסנתרנית מחוננת כפי שפנטזה בנערותה. העולם לא ימחא לה כף ויעריץ אותה. לא יהיה לה ילד משלה, בשר מבשרה ודם מדמה. זהו גורלה.
העלמה מקזאן, האיקונה מחוללת הניסים מרוסיה לא עשתה נס גדול לעידית.
מי שיצלח את מחציתו הראשונה של הספר שלטעמי קצת מפורטת וארוכה מדי ימצא את מחציתו השנייה טובה יותר.ממוקדת יותר, אמינה וחושפת את נפש האדם לטוב ולרע.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על העלמה מקזאן