ביקורת ספרותית על תוחלת החיים של אהבה מאת ינץ לוי
ספר טוב

---

לפעמים אני חולמת בהקיץ.
אמא סיפרה לי פעם שחלומות בהקיץ הן זכות שיש לאנשים מסכנים בלבד.
"למה מסכנים?"
"כי אנשים כמונו לא יכולים לזכות בחיים טובים יותר מכפי שיתנו לנו החלומות בהקיץ" היא ענתה.
מאז חלפו שנים, דבר בחייה הדפוקים לא התרחש מעבר לאותן תקוות. אחר כך למדתי לקבל שאמא הרבתה להמציא דברים, בעיקר כשהיה לה צורך לתת בעצמה מעט תקווה. רצון להאמין שיהיה טוב, שהגוף והנפש יתרפאו, שהאהבה הישנה תיזכר שכאן היא גרה, שאבא ישוב ויכנס מבעד לדלת יום בהיר אחד.
אמא חלמה הרבה חלומות בהקיץ.
אצלי זה קורה בעיקר בזמן נהיגה כשאני עוצרת ברמזור. אור אדום הוא זמן מצוין להאט את החיים למינימום, לנשימה ומחשבות שווא בלבד. הלוואי והזמן היה עוצר כך בנקודה אחת אופטימית לאורך כל החיים אני לוחשת לעצמי ומיד מתנערת מהן, מאמא ומהמחשבה הנאיבית הזאת. אחר כך אני ממשיכה בנסיעה כאילו לא קרה דבר. מהדברים שהיו לי בראש בזמן הרמזור אני לא זוכרת כלום, אפילו לא שמץ מחשבה. כך או כך, אלו כנראה לעולם לא יבשילו למשהו אמיתי שיש בו תוחלת, לא של חיים ובוודאי שאין בו אהבה.
תוחלת החיים של אהבה הוא ספרו המצוין של ינץ לוי.
זהו סיפור על משפחה.
בעצם, זהו סיפורו של חלק אחד מתוך השלם כמו גם סיפורו של השלם המוותר או מכנס את סך חלקיו. חלום בהקיץ או מציאות כנה, ואין בו הנחות.
זהו סיפור על זמן שהיה צריך לעצור, על תקוות וציפיות שהזמן לא הצליח להבשיל, על עוד רגע שיהיה טוב יותר ועל החמצות. זהו סיפור אנושי ממעלה ראשונה.
תחילתו של הסיפור בפטירתו של לביא, אחד מששת האחים במשפחתו של מיכאל.
לביא "המוצלח" מבין האחים מגלה שנים קודם לכן כי נדבק בנגיף האיידס והמשפחה מתחילה בהתמודדות עם עצם המחלה, הבושה, התקווה והאהבה שישמרו ויהרסו אותם בזמנים הקשים ובאלו העתידים עוד לבוא. מכאן הסיפור מתאר את מציאות חיי המשפחה עד אותו הרגע. בפני הקורא נחשפים חיי המשפחה טפח אחר טפח בזכות כתיבתו הכנה והמרגשת של לוי בפרקים קצרצרים המתארים את תוחלת חיו של כל בן משפחה כמו זו של המשפחה עצמה. במהלך הסיפור נפרשות בפנינו תעצומות האדם כפי שאנו נהנים לדמיין אותן ברגעי השיא האנושיים כמו גם חולשתן של הדמויות המתרסקות בדיוק באותה העוצמה.
באמצעות מיכאל, מספר הסיפור, נתוודע אל אבי המשפחה, אדם חסר יכולת תפקוד עצמאית הנתמך על ידי משפחתו באהבה ורגעים קשים אחר כך נזנח אל מוסד סיעודי על ידי אותם אוהבים בדיוק. נתאהב באם המשפחה הממשיכה באומץ רב לשמר את התקווה והאהבה בין בני הבית זמן שהחלטותיה מביאות לעיתים את ההפך עצמו מכל שביקשה. כך נכיר גם את שאר הדמויות בסיפור ונברור בנפשן ובקרביהן, כך, בקריאה אשר דרשה ממני הפסקות נשימה תדירות, קיבלתי מינץ לוי זכות לעלות לנסיעה ארוכה על כביש חיים רצוף מהמורות ובו כמה רגעים של חלום בהקיץ זמן עצירה ברמזור אדום.
זהו ספר מומלץ מאוד שכולו אהבה, תקווה חיים ומוות. ספר שעטף אותי במשפחתיות שמעולם לא זכיתי לה זמן שהעלילה סחפה, סחטה רגש ולעיתים, אף העלתה בת צחוק על שפתי.
בקיצור, הספר הזה מומלץ לנשים כמוני הנהנות לעצור את החיים לרגע, להאט למינימום את הנשימה ולאמץ לעצמן מחשבות עמוקות שנותרות בקליפת הזיכרון כמעשה שהיו שלך. סיפור אשר באופן מוזר, יש אף למצוא בו תוחלת רבה של אהבה.

» ביקורות נוספות של מזי
» ביקורות נוספות על תוחלת החיים של אהבה