ביקורת ספרותית על ערים של נייר - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר טוב

---

ג'ון גרין. ג'ון גרין כתב את אשמת הכוכבים. ואת מחפשים את אלסקה. ואת ערים של נייר.
בואו נדבר על זה בכנות- אשמת הכוכבים הכי הצליח.
את מחפשים את אלסקה לא קראתי, אבל אני יודעת שהוא לא הצליח במיוחד.
וערים של נייר. הו, ערים של נייר.
למרות העלילה הקצת מוזרה ואולי גם די מסובכת, זה. ספר. טוב.
כן, כנראה שזה לא מוצלח כמו אשמת הכוכבים, אז מה? זה שג'ון גרין הציב לעצמו איזה מן רף כזה עם אשמת הכוכבים, זה לא אומר שערים של נייר עומד כספר בפני עצמו. אני נהניתי ממנו מאוד, כמו באשמת הכוכבים.
הספר הזה מעניין, מלא חוש הומור, מוזר להפליא ומדהים.
קוונטין (אוח, אני הולכת לחפור על זה הרבה. כאילו, קוונטין. מה זה השם הזה? רק לי זה מזכיר קציצה?) ג'ייקובסון מאוהב במרגו רות' ספיגלמן. מרגו רות' ספיגלמן לא מאוהבת בקוונטין (רעאר) ג'ייקובסון. אאוץ'?
לכן, קוונטין יוצא ילד טיפונת מוכה ואולי גם, הממ, מוזר? מהההה פתאום, הוא לא מוזר בכלל והוא בכלל לא הוציא את הדלת שלו ושל מרגו מהצירים או נסע עשרים ושלוש שעות למקום מוזר בשם אגלוא. אוח, דמאט, מוזר.
אבל זה ספר יפה:)
וחמוד
ומצחיק:)
ביי.

» ביקורות נוספות של מעין
» ביקורות נוספות על ערים של נייר - פרוזה #