ביקורת ספרותית על ערים של נייר - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

הכל התחיל ביום שישי האחרון.
בו הודיעו לכיתתי בבית הספר, שבשנה הבאה נצא למסע פולין.

מאחר שזה נחת על כולנו משום מקום בלי התראה מוקדמת ואפילו בלי שמועות, הבנו שצריך להתחיל להתכונן. ומאחר שכל דבר בעולם השגוי הזה סובב סביב כסף, אז כן, צריך להתכונן עם כסף.
אז הדבר הראשון שהעמדתי לעצמי להשיג ברשימה שלי, זה מצלמה. גם כי אני חובבת צילום מושבעת בהסוואה ונמאס לי לבקש מאחי את המצלמה שלו ולהיזהר עליה כאלו הייתה תינוק בן יומיים. וגם כי, טוב בעצם זו הסיבה היחידה- תמיד רציתי מצלמה ואף פעם לא היה לי תירוץ מספיק גדול או את החשק העז לקנות אותה. ועכשיו יש לי. אז החלטתי שאקנה מצלמה לכבוד המסע לפולין.
בשביל לקנות אותה אני צריכה כסף ובשביל להשיג כסף אני צריכה לעבוד, אבל אנחנו בדיוק בעומס כל כך כבד של בגרויות ככה שעבודה מסודרת אני לא אוכל להשיג. אבל פתאום קיבלתי צלצול טלפון מהבייביסיטר שמחפשת אותי כל הזמן אבל אני אף פעם לא עונה לה כי זה כבר סיפור אחר לגמרי אבל עכשיו אני חייבת לענות לה כי אני חייבת מצלמה אז אני חייבת כסף אז עניתי לה.
עכשיו מגיע החלק בו אני חושפת את העובדה שבחודש האחרון עובר עליי מחסום קריאה קשה שבו אני פשוט לא מסוגלת למצוא את עצמי קוראת ספר. כן, התחביב האהוב עליי? אז אני לא מצליחה לעשות אותו. למרות שהספרים הכל כך טובים ויקרים שלי מהמדף קוראים לי וקורצים לי ורק מבקשים שאפתח אותם.
ככה שבתוך כל זה. אני מוצאת את עצמי צריכה לעשות בייביסיטר בשעות הקטנות של הלילה ועומדת מול מדף הספרים שלי וחייבת לבחור ספר כדי שיהיה לי מה לעשות שם. אז אני מביטה בכולם והם מביטים בי בחזרה והבחירה קשה למרות שבכלל לא מתחשק לי לבחור אף אחד אבל בכל זאת. ואז אני שמה לב לשלושת הספרים של גון גרין שם באמצע. ואת א"ה קראתי. ואת מ"אא קראתי. ורק את ע"שנ לא קראתי. אז חשבתי שיהיה נחמד שאקרא גם אותו.
עכשיו אתם בטח מבינים איך מסע לפולין קשור לספר של גון גרין שתאורטית בכלל לא אמור להיות קשור.
אז ישבתי בדירה שלהם כשכל הילדים ישנים ופתחתי את הספר והייתי בטוחה שלא אצליח לקרוא כי אם אני לא רוצה לקרוא אלה מכריחה את עצמי לקרוא אז לא אצליח אבל קראתי וקראתי וקראתי ולא שמתי לב וקראתי הכל ואז סיימתי.

לביקורת,
אז הספר לא גרם לי לתערובות של רגשות או להתרגשות יתר או למתח מיוחד. אבל הוא העביר לי את הזמן בצורה הטובה ביותר ולרגע לא השתעממתי מימנו.
אשקר אם אומר שהוא לא הזכיר לי את מחפשים את אלסקה. כי הוא הזכיר לי אותו מאוד. וזה לא היה מעצבן בגלל שזה הספר של אותו סופר אז תכנית הוא לא העתיק אבל תכנית או העתיק מעצמו.
קיו היה מוזר בדיוק כמו מיילס, היו לו חברים מזעזעים בדיוק כמו מיילס, הוא אהב מישהי מוזרה, חידתית בטירוף, מסקרנת ומטריפה חושים בדיוק כמו מיילס. אבל עם כל זה ששתי הגיבורים הזכירו אחד את השני יכולתי להכריח את עצמי לעשות את ההפרדה ולשכוח לרגע את מ"אא ולהתרכז בספר הנ"ל.
אהבתי את העלילה, אהבתי את הדמויות החנוניות, אהבתי את המסע שאליו יצא קיו, אהבתי את זה שהתגבר על כל הפחדים שלו ולמד להכיר את עצמו ושלא ויתר אפילו לרגע ואהבתי את הסוף. ממש אהבתי את הסוף.
למרות, שהחידה הגדולה שקראו לה מרגו רות ספיגלמן, הייתה החידה הכי מטופשת שקראתי. כי נכון שהיא אפילו לא סיימה תיכון אבל היא כבר יוצרת מבוך שלם עם רמזים ומפות ונקודות וסימנים, והוא היה ממש חכם ואפילו די מתנשא אבל המטרה המטופשת שלשמה יצרה אותו הרגיזה מעט. כלומר, אם היא כבר טרחה, ואם הסופר כבר טרח לסובב את כל הסיפור סביב זה, הוא יכל לשים בסוף מטרה קצת עמוקה יותר מפשוט סתם כלום וללא שום סיבה.
התעצבנתי ממש בשם קיו, שבכלל לא היה נשמע שמזיז לו.

לסיום,
אני חייבת להזכיר שוב את מחפשים את אלסקה, כי מי שקרא את הביקורת שלי על הספר יודע שהשקעתי כמה שורות בשביל לטעון שאין לי מושג למה קראו לספר בשמו. ולגבי הספר הזה אני יכולה לחלוטין יכולה להבין, ערים של נייר הוא שם מוצלח ואפילו די גאוני. אך השם "מחפשים את מרגו" פשוט תפור עליו. ואני יכולה לדמיין את גון קורא לו כך אבל בסופו מחליט שהשם ערים של נייר מוצלח יותר ודוחף למחפשים את אלסקה את השם, רק בגלל שככה ובלי שום סיבה או משמעות ממש כמו החידה המרתקת אך חסרת כל פואנטה של מרגו.

נהנתי מהספר מאוד, למרות שהזכיר את מ"אא, ולמרות שבחרתי אותו בלי ברירה ולמרות שבכלל היה לי מחסום קריאה שלגמרי השתחרר לאחר קריאתו.
תודה רבה לגון גרין, שוב.

» ביקורות נוספות של בת מלך
» ביקורות נוספות על ערים של נייר - פרוזה #