ביקורת ספרותית על ערים של נייר - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר בסדר

---

אשמת הכוכבים- התאהבתי.
מחפשים את אלסקה- הצטמררתי.
ערים של נייר- השתעממתי.
הספר הזה פשוט עצבן אותי מכיון שקיוויתי למשהו אחר, ציפיתי להתרגש, להוזיל דמעה כמו בשני הספרים הקודמים של הסופר אבל פשוט התאכזבתי,
הספר עצבן אותי,
מרגו עצבנה אותי
קוונטין עצבן אותי
רדאר לייסי אפילו בקה כולם פשוט עצבנו אותי, למה??
מרגו רות' ספיגלמן תעלומה שמענינת את כולם חוץ מאותי כנראה שהיא לא עוד תעלומה אלא רק נערה שזקוקה לתשומת לב, עוזבת בלי להגיד כלום לאף אחד משאירה רמז פה רמז שם ופוף נעלמת!
'מי שהולך לערים של נייר לעולם לא חוזר'
ילדה מנייר הולכת לעיר מנייר בעיני מרגו רות' ספיגלמן לא הייתה ילדה מנייר כי אם היא הייתה כזאת היא לא הייתה הולכת לעיר של נייר
האשליה של מרגו נערת חלומותיו של קוונטין,
מרגו בת ה-10 היא לא אותה מרגו מרגו ההיא פשוט נעלמה וגדלה במקומה מישהי אחרת, המרגו שבה קיו התאהב היא לא מרגו הנערה שאוהבת שתמיד מתייחסים רק אליה, קוונטין לא הבין דבר אחד שמרגו התבגרה וכמו כל אחד כמעט השתנתה רק הוא- קיו לא השתנה
מגיע לו יותר ממרגו רות' ספיגלמן.
אם הייתי יכולה הייתי הולכת לקוונטין נותת לו סטירה שתעיר אותו מהסרט שמרגו תאהב אותו כמו שהוא אוהב אותה
מרגו אוהבת רק את עצמה.
נ.ב.
היחיד שלא עצבן אותי הוא בן המדמם
לא בגלל משהו מיוחד הוא פשוט הורס אותי.

» ביקורות נוספות של efratlo24
» ביקורות נוספות על ערים של נייר - פרוזה #