הוצאה לאור›הכורסא ומשכל

#
לא יודעת בדיוק מה הופך ספר אחד לבלתי נשכח, או לפחות, מושך אותך לקרוא בכל רגע פנוי בעוד שחברו נזנח על המדף וחוזרים אליו בלי חמדה. זו לא העלילה – שיש סופרים שימציאו עוד ועוד סיפורים קיצוניים כדי למשוך את הקוראים, לשווא. זו לא "הפיוטיות" (מה זה?) גם אם מה שכתוב על הכריכה האחורית מזכיר את האלמנט הערטילאי הזה. כישרון כתיבה הוא הכרחי אבל לא מספיק. בקיצור – מי שהצליח לפענח את המיסתוריות הזו מתבקש בכל

הספר קריא וזורם יחסית אבל היה חסר המון לדעתי להשלמת התמונה הכוללת. למשל, בסיכום האחורי של הספר נכתב:
"בתוך קבוצת הנשים עצמה מתרחש תהליך הפוך של התנכרות: על כל אישה מצליחה ישנן ארבע נשים שממשיכות לעבוד במשרות נשיות מסורתיות" וגם "כיצד דווקא הפמיניזם הוא-הוא שיצר עולם שוויוני פחות". הרעיונות האלה בכלל לא נידונו בספר במלוא הקיפם, איך בדיוק הפמיניזם יצר עולם שוויוני פחות אם (כמעט)כל אישה היום יכולה ל

ספר זורם עם סיפור יוצא דופן. בהחלט ראוי לקריאה. הפריעה לי שלפעמים הספר יורד לפרטים תאוריים קטנים מה שקצת מרחיק אותך מסיפור העלילה ועם זאת עלילה מרתקת. סיפור שהיה באמת או בכל מקרה היה יכול להיות באמת. מלחמת העולם השניה מזווית אחרת.

כל מה שכתבתי נמחק ולכן אולי לא היה אמור להכתב. אסכם ואקצר.
הספר מעניין, קולח, מטלטל ולכן חמישה כוכבים.
מלבד איכות הכתיבה מדובר ב"ריאליטי", זוהי המציאות שלנו. כל מי שחי בהווה או בעבר באיזור הזה חייב דין וחשבון לא רק לד"ר אבו אלעיש, אלא לכל משפחה פלסטינית בשטחים הכבושים ובמחנות הפליטים או בכל מקום אחר בגולה.
לד"ר אבו אלעיש עצמו, אנחנו לא חולקים את אותה אמונה בבני אדם לצערי. תכונתם היסודית של בנ

מכירים את הספרים האלה שנראים שטחיים מבחוץ, ורדרדים ומתקתקים כאלה, ובקריאה אתם מגלים שיש בהם הרבה יותר ממה שחשבתם? כאלה שיש להם שם דבילי ועטיפה סטייל ברבי, ולמרות זאת הם ספרים ממש טובים?
טוב, גם אני לא!

אזהרת עודף סימני קריאה וסרקזם- התכוננו לכמות בלתי נסבלת
אז כן, הספר הזה הוא ספר על נערה בשם ברוקלין שיש לה כישרון מולד בהחלטות גרועות [וזה מוזכר רק איזה 5000 פעמים! בפרק אחד!] וכל הזמן ההורים

היו לי המון ציפיות שלקחתי את הספר הזה לידיים. על הכריכה האחורית קראתי ביקורות מהללות והכנתי את עצמי לאחר צהריים קליל של כיף.
כיף זה לא היה. למעשה לא צלחתי מעבר לעשרים העמודים הראשונים...
העומס בפרטים, חוסר ההיגיון - יכולים בעיני חלק להיות חלק מהסיבה להתפעל מהספר. אצלי הם יצרו תחושה של בלבול גדולה.
ממש לא אהבתי.

רומן לטיני מכסיקני עסיסי, מעניין וכתוב טוב.
מרכוס הוא גיבור הרומן, הוא מואשם בפשע שלא ביצע ונאלץ להימלט חסר כל מביתו שבמכסיקו סיטי לעיירת ילדותו. הוא רוקם עסקה מפוקפקת ושקרית כדי להוציא מדודו העשיר כספים במרמה ואז להימלט. הדבר אינו פשוט כיוון שהדוד העשיר חולה ועומד למות ומושך לביתו את כל קרובי המשפחה המעוניינים לעוט כחיות טרף על ירושתו.
התוצאה היא עלילה מלאת שקרים ומהפכים, חושנית ומצחיקה.
כתיבה

זוג אומנויות חוברות יחדיו בחוויה חושית שונה מאוד מקריאה גרידא. זה מדהים עד כמה עולם הקומיקס פרח עם השנים מאז נוצר. החיבור בין העולם הויזואלי והטקסט הכתוב יצר אומנות חדשה- הקומיקס. למעשה קומיקס הוא מושג מאוחר יותר לאמנות זו, שכן האב הקדמון הוא הסיפור המאוייר, וזאת אפשר למצוא כבר בראשית שחר האנושות כאשר האדם הקדמון סיפר סיפורו על הקיר. אולם אם לא אגזים עד כדי כך בכרוניקת הזמנים, אז הקומיקס הראשון בע

ספר טוב המספר את סיפור חלוקתה של הודו לשתי מדינות עצמאיות בשנת 1947. הספר מתאר את קורות בניו ההינדים - תאומים בני השש שמנסים לברוח מפקיסטן להודו, את קורותיו של רופא מוסלמי מבוגר שמנסה לחלץ עצמו בכיוון ההפוך מהודו לפקיסטן, ואת קורותיה של נערה סיקית צעירה בת 15 שמנסה לחיות. כשכל שלושת הסיפורים של ארבע הדמויות מתאחשים במספר ימים סוערים כשכל המדינה/ות בשיא הסערה, מיליוני פליטים נודדים ואלפים אלפים נפג