ביקורת ספרותית על ערים של נייר - פרוזה # מאת ג'ון גרין

---

ערים של נייר.
מרגו רות שפיגלמן.
מי את??

ערים של נייר מזכיר לי את הספר הזה שהיית צריך לקרוא בזמן הזה, המדוייק הזה, ונפל לך ליידים. הוא היה בול.

מרגו רות שפיגלמן עיצבנה אותי במשך כל הספר, ועדיין, אהבתי אותה במשך כל הספר. כן, היא חולת דרמה. וכן, היא בורחת מהבית בדרמטיות, משאירה את כולם מאחוריה כמו שמתאים לגיבורה בספר אמריקאי. וכן, קיו (שמאוהב בה) קורא לה כל הזמן בשמה המלא. זה לא מרגו, זה מרגו רות שפיגלמן. סליחה, ה-מרגו רות שפיגלמן. האחת והיחידה. אבל אהבתי אותה. היא הזכירה לי את עצמי במובן מסויים, למרות שאני הרבה פחות דרמטית.
ופה עניין- קיו רואה אותה כרעיון. הוא בקושי מכיר אותה. הוא חושב שהוא מכיר אותה, מאיך שהוא רואה אותה מהצד, ממה ששמע עליה. הוא מאוהב בה על כל מי שהוא חושב שהיא. כל כך מאוהב בה שהוא יוצא לחפש אותה למרות הכל. אבל הוא לא באמת מכיר אותה. הוא מאוהב ברעיון שלה, במי שהוא חושב שהיא.
אבל הרי, ככה כולם מסתכלים על מרגו רות שפיגלמן. אחד רואה אותה כהרפקתנית חסרת תקנה, השני כמו הילדה הכי שווה בבית ספר, השלישי כהילדה המשוגעת מהמסיבה.
הם רואים את מרגו רות שפיגלמן. לא את מרגו.
היא הייתה נשמה, לא רעיון. בן אדם, לא אלוהים. היא הייתה משהו אחר לפני כל הדברים שחשבו עליה.
לפעמים זה מרגיש שאני הרעיון. אני זוכרת שסיפרו לי שהילד שישב מאחורי היה מאוהב בי שלוש שנים. ואני? אני היית בהלם מוחלט. בחיים לא העברתי איתו שיחה שלמה חוץ מ"איזה תרגיל?" ו"אפשר בבקשה עט?". הוא לא הכיר אותי, הוא חשב שהוא הכיר אותי. כי שמע אותי מדברת עם חברות וראה איזה פוסט באינסטגרם. אבל הוא לא באמת הכיר אותי. הוא היה מאוהב ברעיון שלי. ואני, אני כל כך מעבר למה שהוא מכיר. אני שתלטנית, משוגעת, וחסרת ביטחון ואוהבת לשמוע מוזיקה ורוקדת מול המראה כשאני לבד בבית ו, ו, ו. עוד כל כך הרבה דברים. על סמך מה הוא אהב אותי? או חשב שאהב אותי?
בעצם, כולנו רעיון אחד לשני. כמו למשל, לאנשים זרים כשאנחנו רואים ברחוב. קורה לי כל הזמן שאני נוסעת באוטובוס, מסתכלת על אנשים, ובטוחה שפיענחתי בידיוק מי הוא, מה קרה לו בחיים ואת המשיכה המינית שלו. אבל מאיפה אני יודעת?
אז מרגו ברחה, ברחה מהעולם המשוגע שאף פעם לא באמת רואה אותה.
אז קיו יצא לחפש אותה, עיוור מאהבה. אולי בגלל זה קוראים לאהבה "אהבה עיוורת"?
ערים של נייר כמו ערים של רעיונות. ממליצה:)

» ביקורות נוספות של אליס
» ביקורות נוספות על ערים של נייר - פרוזה #