ביקורת ספרותית על פלא מאת ר"ג' פלאסיו
ספר מעולה

---

נער גדל גוף הולך ברחוב. הליכתו מפחידה; צווארו מתנדנד מצד לצד, וכל גופו כפוף. עיניו בוהות. כל הילדים מפחדים. רצים. מתחבאים. יש שמועות. הוא חולה נפש. אל תתקרבו.
הוא בסך הכל נער.

ילד בן שש יושב על כיסא תינוקות. ראשו גדול, גופו קטן, זרועותיו קצרות; נראה שכפות ידיו יוצאות מכתפיו. ההורים הביולוגים נטשו. הילד מחייך, ומראה הפנים הבוגרות כל כך, השתולות בגוף לא-להן; אנשים רואים, ומשפילים מבט.
הוא בסך הכל ילד.

ילדה משחקת בכדור. פניה, שערה, ועינייה שחורים. מכוערת. ילדה מאומצת. כושית. סודאנית.
היא בסך הכל ילדה.

וכי מה משמעות המילה שונה? מיוחד. משהו חריג, משהו שלאדם אין את היכולת להתמודד איתו, משום שמעולם לא פגש את אותו המקרה קודם.

אוגוסט פולמן הוא ילד מעוות. תוצאה של גנים כפולים שגרמו לפנים של ריטוש וזוועה.
הוא רגיל למבטים, להתרחשויות, לרתיעה ממנו; כמו מן מחלה מדבקת. מבחוץ, הוא קטסטרופה זוועתית של פנים. בתוכו, הוא מה שתמיד רצה להיות; ילד רגיל.
אני שונה. אני אפילו מתגאה בזה. אבל האם אני מקבלת את השונה ממני? האם אני יותר טובה מאותם הילדים שהציקו לי והחרימו אותי במשך כל-כך הרבה שנים? אלוהים, אני לא.

מעשיך הם האנדרטות שלך.
המשמעות של האמרה היא שרצוי שיזכרו אותנו בזכות הדברים שעשינו. המעשים שלנו חשובים יותר מכל דבר אחר. הם חשובים יותר ממה שאנחנו אומרים או מאיך שאנחנו נראים. המעשים שלנו ממשיכים להתקיים אחרי שאנחנו מתים. המעשים שליו הם כמו אנדרטאות שאנשים בונים כשי לכבד גיבורים אחר מותם. כמו הפירמידות שהמצרים בנו לכבוד הפרעונים. רק שבמקום שיהיו בנויים מאבן, הם בנויים מזיכרונות של אנשים. בגלל זה המעשים שלנו הם האנדרטה שלנו. בנויים מזיכרונות במקום מאבן.

אנשים נוהגים להסתכל כל-הזמן על החיצוניות. היא יפה. הוא מכוער. היא נראית מוזר. הוא חנון.

אוגוסט. אתה כן יפה, ואתה האדם היפה ביותר שאי-פעם קראתי עליו, ואתה מסוג הדמויות שישארו לנצח. ואף על פי שהתחלתי לסלוד ממנהגי, אני אומר גם לך; פלאסיו; תודה.

» ביקורות נוספות של ~RAIN~
» ביקורות נוספות על פלא