ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 23 ביולי, 2014
ע"י ~RAIN~


לפני ארבע שנים בערך, מת אצלנו ילד בישוב מסרטן בלב. הוא היה רק ילד, בן ארבע. היה לו סרטן למשך שנה וחצי. הוא הצליח להתגבר, ואז זה שוב חזר.
הדבר האירוני והכואב, ו~ סלחו לי, מעט צפוי במותו; זה קרה בדיוק מתי שהעניינים התחילו להשתפר. כשהמצב נראה טוב יותר, זה בא בבום. בבת אחת. כרעם ביום בהיר, בא לנפץ את התקווה שעוד נשארה.

לא אומר שזה היה מקרה המוות מסרטן הראשון שאי פעם קרה במשפחה שלי, או בכלל בסביבה הקרובה, אבל ההבדל המשמעותי הוא שזכרתי אותו. את הילד הקטן והבלונדיני עם העיניים הכחולות הבהירות. קראו לו דניאל. הכרתי אותו, ואת ההורים שלו ואת האחים שלו.

הייתי ילדה קטנה. לא הבנתי בדיוק מה המשמעות של זה, למה העיניים של אבא אדומות כשהוא הולך עם אמא להלוויה.
לא ידעתי.

המילה סרטן תמיד הייתה המילה המאיימת, המחלה חשוכת המרפא, שמתאפיינת בראש קירח ובהנשמת חמצן. לא ידעתי אז שהיו אפילו סוגים שונים של סרטן. לא רציתי לדעת, כי "מרבה דעת מרבה מכאוב", וזה הפחיד אותי עד מוות.
אירוני למדי, כי תמיד פחדתי מהמוות.

הספר הזה, היה כמו חץ. חץ מדויק וקטלני להחריד שפוגע במטרה בצורה חדה ונקיה. חץ של אמת כואבת, של דברים שמנסים להדחיק ולהכחיש. דווקא את הדברים האלה זורקים לך בפרצוף, בתיבול הומור וציניות וחדות לשון.

וזה היה ספר שאי אפשר להגדיר. ובכלל, הרגשות שלי הם דבר שקשה להגדיר. כשאני אוהבת, אני אוהבת חזק. כשאני שונאת, אני יכולה להחריב ולהרוס הכל בשנאה שלי. הרגשות שלי הם כולם אלימים וכוחניים, ובגלל זה, אין הרבה הבדל בין האהבה לשנאה, כי אני יודעת שברגע של שבר, שתיהן יכולות להרוס הכל.
אבל אני אהבתי. ואהבתי חזק. שנאתי את העובדה שידעתי את הסוף. שנאתי את העובדה שכל כך הרבה אנשים אהבו אותו; חששתי שהציפיות הגבוהות יקלקלו את התחושות שלי. אהבתי את הייזל. אני, עם הילדותיות והתמימות שלי, והרצון שלי שהכל יסתיים בהאפי אנדינג. אני, שתמיד בטוחה שאיכשהו סיפור האהבה המדהים הזה של שני אנשים מדהימים עוד יותר, ייגמר בטוב. כי אני לא חזקה.

וזאת גבורה. להדחיק את הפחד. לנסות להמשיך לחיות, כשכל יום תוכלו למות. כשעוד החיים לפניכם. נבצרת ממכם האפשרות לחלום, בגלל הידיעה שלא תשרדו יותר. אני לא מצליחה לדמיין את עצמי חיה במציאות כזאת.

אנחנו חיים בייקום שמוקדש לבריאה, ולבירוא, של מודעות. אוגאסטוס ווטרס לא מת לאחר מאבק ממושך בסרטן. הוא מת לאחר מאבק ממושך בתודעה האנושית. הוא היה קורבן- כפי שגם אתה תהיה- של הצורך של היקום ליצור ולהשמיד את כל מה שאפשרי.

הייזל היא שונה. היא שנונה ומצחיקה והיא לא קודרת או תבוסתנית. היא פשוט מודעת לעצמה עד כאב, ולא מניחה לעצמה לשקוע באשליות. לא מדחיקה את המחשבה עליו. היא חיה, בידיעה שהמוות קרוב. היא לא מפטמת את עצמה בשקרים או באמונות נכזבות. כזאת היא הייזל.

ג'ון גרין הוא שונה. סופרים רבים ניחנו בכישרון כתיבה. ביכולת המושלמת להעביר תחושות ורגשות. לג'ון גרין יש משהו מעבר.
הוא הצליח להבין.
ליתר דיוק, הוא הצליח לגרום לי לחשוב שהוא מבין. דיכאון הוא תופעת לוואי של סופניות. וול, הוא הצליח להבין את הסופניות שלי יותר טוב ממני. ליתר דיוק, הוא הצליח ליצור דמות שמבינה. זה בדיוק מה שנדיר.

הספר הזה הוא בעצמו שונה. הוא לא מספר על כמה הילדים מסכנים וסובלים והחיים שלהם נוראיים, ועל כמה שהם מלאכים וקדושים. הסופר לא משתמש בסרטן כדי שנרחם עליהם. הוא רוצה להעביר לנו משהו. משהו גדול יותר ממחלה. הוא מספר על אהבה, שיכולה להתקיים בכל מצב. אהבה אמיתית. לא מהירה מדי, לא לוחצת מדי, לא קיטשית מדי, לא מאושרת מדי.

זאת אהבה של מציאות.
42 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
~RAIN~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אור- תודה לך.
סופרקליפרג׳ליסטיק- תודה רבה. כן, זה אחד הספרים הטובים.
יעל- את צודקת. תודה. אכן, לא ניסחתי את דברי כראוי. אני נוטה להגזים לפעמים, וזה מכשיל אותי כשאני מנסה לכתוב כתיבה שאינה חורגת מגדר המציאות. שוב פעם, תודה לך.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה. והערה אחת - לדעתי לא ניתן להגדיר גם אנשים שמתים צעירים ואפילו ילדים ככאלה שלא הספיקו כלום. הם הספיקו לחיות עד שמתו, וגם אם חייהם היו קצרים - הם חיו, שזה כל מה שכולנו עושים בזמן שאנחנו חיים.
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
עושה רושם שהספר (ואחריו הסרט) זה ה "LOVE STORY" של הדור הזה...
נראה לי שהצלחת לתמצת את זה יפה בסקירה שלך.
אור (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תשימי לב שאת הביקורת עם הכי הרבה לייקים השבוע. כל הכבוד! ובאמת שיש על מה. ביקןרת מצוינת!
~RAIN~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
את ממש מגזימה, אבל זה מאוד חמוד מצידך, תודה לך ^^
מישי (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אין עלייך, רייני.
את כזאת מדהימה, ורגישה, וחזקה..
שלא לדבר על זה שאת כותבת מושלם..
כל הכבוד ;)
~RAIN~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה (:
Just a girl (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ניסוח מצוין ומרגש(:
~RAIN~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה D:
~Gaigula~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מדהימה
~RAIN~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה לך ^^
ברוכה הבאה לסימניה 0.0
MANDY (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
הו. זה מדהים.
תות :> (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
זה מגיע לך, אין בעד מה...
~RAIN~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
הו, תודה.
תות :> (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
איזו ביקורת... (זה אומר שאין לי מילים שאני מוקסמת ושזה שמימי / מושלם / יפייפה / איך שלא תרצי לקרוא לזה...)
~RAIN~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה, דאן [זה יהיה שם החיבה שלך. תתמודדי. אני יודעת שהוא גרוע.]
DANDI (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
דיי. זה עצוב. ניסוח מדהים.כעת אני חסרת מילים.
~RAIN~ (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, אתן מדהימות.
ג'קס (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ועכשיו אין לי מה להגיד כי ניימ אמרה הכל
Nameless (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מדהימה. אני לא מצליחה לומר משהו מעבר.
ביקורת מדהימה ואת מדהימה וכל מה שאת כותבת מדהים. פשוט ככה.
שרוני (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
את חזקה. את אולי לא מודעת לזה, אולי עוד לא יצא לך לראות את זה,
אבל את חזקה.
no fear (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מיאו עכשיו אני עצובה.
דברי איתי בהודעות.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ