ביקורת ספרותית על פלא מאת ר"ג' פלאסיו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 בספטמבר, 2014
ע"י ג'קס


אני רואה בעצמי אדם מאוד הפכפך, מבחינת הכל, השקפה, הליכיי חשיבה, ורגשות, בעיקר רגשות.
הכוונה, אני חושבת, היא התנודות המהירות שחלות בתחושות שלי בזמנים מסוימים, רק לרגע, אני אהיה הבן אדם העצוב ביותר בעולם, אבל אז ייגש אלי אדם ויגיד לי שחשב עלי. ההרגשה שלי תשתפר, למען האמת, הייתי אומרת שאני גם מאוד קיצונית, כך שאוכל לאחר מכן במשך שעות להסתובב עם חיוך מאושר על הפרצוף, ניגשת אל אנשים אקראיים מבית הספר ואומרת להם שהם יפים.
דברים כאלו מביאים לי את השאלה- האם הליך הרגשות שלי תלוי במישהו אחר? נניח אותה לדקה.
יש רגשות שהיו ועדיין חוזרים אלי בתדירות מייאשת, בעיקר הרגש של חוסר הייחוד.

הרבה פעמים קרה, יותר פעמים משאוכל לזכור, שהרגשתי מלנכולית בצורה יוצאת דופן, תוצאה שנבעה מהשעמום להיות אני, רק אני, ג'קס ללא כישרון יוצא דופן, מראה יוצא דופן, בלי סיפור חיים מרגש או משפחה מיוחדת, ההרגשה היא שאתה רק עוד אחד, אתה לא מישהו מסוים בשביל מישהו, הרצון שייגשו אליך ברחוב ויחבקו אותך, להיות מישהו אחר, או להיות אתה אחר, שיכירו בך.

מהבחינה הזו, אני ואוגוסט פולמן הפכים מוחלטים, הוא היה תמיד ילד שהכירו בו, אבל לא בדרך שבה רצה, אני תמיד רציתי שיכירו בי בדרך מסוימת, בכנות, לא יכולתי לקרוא את הספר בהרגשת הזדהות מהבחינה הזו, אבל בכלליות, לא קראתי את הספר כ- אממ... ספר, גם לא כמו שקראתי ספרי פנטזיה נהדרים, שבהם כאילו עברתי לעולם אחר, כשקראתי את פלא הרגשתי כמו אחות שמקשיבה.

כי זה מה שכולנו רוצים, נכון? שנקשיב, שיקשיבו לנו, ואם נחזור אל שאלתי הקודמת-
"האם הליך הרגשות שלנו תלוי במישהו אחר"
הייתי עונה ב"לעתים קרובות", ובזה אני לא באה להגיד שאנחנו לא יכולים לאסוף את עצמינו ולהמשיך הלאה, אנחנו יכולים, יש אנשים שיעשו את זה מתוך חוסר הרצון להיות טורח, או מהסלידה מהזדקקות לעזרה, או שהם פשוט חזקים במיוחד, אבל אם להודות באמת, להתגבר תמיד יהיה קשה.
אבל בתור אחת כזו שלמען האמת לא חזקה במיוחד, ומזדקקת הרבה לעזרה, אני חושבת שלקחתי מ"ההקשבה", כביכול, לאוגוסט, ולנשמות-הזקוקות לקשב הסובבות אותו, הבנה של הצורך של אנשים בתשומת לב, ואני רוצה ליישם את זה, אני רוצה להיות מקשיבה.


כי רק תיתן ייתנו לךךךךךךך!!!!!!!

תודה שהקשבתם
ג'קס
חסרת כל יחוד בינתיים
עובדת על זה :)
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
~RAIN~ (לפני 4 שנים)
ג'קס.
אנחנו אוהבים אותך. ואת כן מיוחדת.
ג'קס (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
את כזו משמחת ניימ D:
Nameless (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
השכל, ג'קס, השכל *פרצוף רציני, הסתרת חיוך*
ביקורת מעולה כבר אמרו, אז אני לא אעשה את זה.
חיבוק יספיק D:
*חיבוק*
אגב, מאיפה הבאת את המחשבה שאת לא מיוחדת? ממש. מי עוד הוא מאסטר לסרטים מצוירים? מי עוד הוא אדם אוסומי להחריד שאפשר להתפאנגרל איתו בכל רגע? הא? הא? יש לך תשובה?
ידעתי. אין לך. אדם ייחודי שכמותך.
ג'קס (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
תודה זש"י :)
תודה אלון, מה שאהבתי בספר הזה הוא שכל אחד יכל לקחת מוסר הסכל יפה מזווית שונה, זה בעצם מה שבחרתי ליישם, אני חושבת שזה יעזור לי כי כמעט כל בני הנוער מצפים לדבר מעין זה, שיקשיבו להם :)
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
לקחת זווית מקורית ויפה מהספר. תחושת חוסר הייחוד והרצון לבלוט, שיחשבו עליך טובות ושיכירו בקיומך אופיינית לרובנו. תמצאי את הדרך שלך לצלוח את התקופה הזו שמסתיימת מתישהו (זה תמיד נשאר, רק החשיבות של זה מתפוגגת כשאת לומדת להכיר בעובדה שזה לא העניין הכי חיוני בעולם, וזה בסדר להיות בסדר גם בעיני עצמך). אני זוכר את עצמי כטינאייג'ר מתפתל בייסורים דומים, לובש בגדים משונים, מאמץ לעצמי תנועות גוף בולטות וצחוק רם במיוחד, מנסה להיות הכי מצחיק או הכי מיוחד או הכי "קול" רק שזה יעבוד, רק שיבינו שזה אני שם בפנים, כמה להכרה ולחיבה. היום זה נראה לי בעיקר פתטי, אבל גם אולי בלתי נמנע.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
יפהפה
אנונימוס (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
מרגישה אותו הדבר. מתמוגגת מכל מחמאה שיכולה להיות הכי קטנה שיש, מרגישה שמחה עילאית ואז זה נגמר, ואני חוזרת לחיי הרגילים, הנורמליים וחסרי כל ייחודיות.

עזבי, ביקורת טובה ^^
ג'קס (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
תודה נופי :)
בואי נעשה את זה!
רק נוודא שיש ג'ינג'ים בסיפור ההוא טוב?
ג'קס (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
תודה וואנס, גם אתה מאוד מיוחד בשבילי
no fear (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
הווו זה כל כך נוסטלגיה.
אני מתכוונת, כי אני מחלקת את חיי לפי תקופות בנות בערך ארבעה חודשים, פלוס מינוס, ובכל אחת מהן יש רעיון או כמה ששולטים בה. אז נזכרתי עכשיו בתקופה לא כל כך רחוקה, ממש התקופה הקודמת, לפני כמה חדשים, ארבעה פלוס מינוס, ממש מעבר לפינה ועדיין רגישה ביותר.
והרעיון הזה, ההרגשה, המחשבה ששלטה בה - חוסר הייחוד הזה. חסרת סיפור. וזה לוקח אותי לתקופה שכולה טוב, כי המחשבה הזו עדיין לא נפתרה, ואני עדיין חסרת סיפור וחסרת ייחודיות. ואת כל כך מקסימה. בואי נהיה שגרתיות ביחד. בואי נהיה חסרות סיפור ביחד. בואי נכתוב לנו סיפור חסר ייחוד שאיש חוץ ממנו לא ירצה לקרוא. בואי, ג'קס. בואי נמציא לנו סיפור.
אור (לפני 4 שנים ו-1 חודשים)
את כן מיוחדת. כל אחד מיוחד. וביקורת טובה ^^





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ