ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 19 באוגוסט, 2014
ע"י עולם


נניח שהרופא שלי היה מבשר לי, חלילה, שמקננת בגופי מחלה קטלנית שתתפרץ בדיוק בעוד שנה ואז תהרוג אותי במהירות מתחשבת. ("אני רוצה לשמוע דעה נוספת", הייתי מתלונן. "בסדר. אתה גם אדיוט!", הוא היה משיב.) האם הייתי משנה משהו בסדר היום שלי? איך הייתה הידיעה שהזמן מוגבל משפיעה על התוכניות שלי לשנה האחרונה? מובן שלא יהיה הגיון רב לפתוח תוכנית חסכון לטווח ארוך או להתחיל תהליך התנתקות מהכבלים של הוט. אבל מה כן?

לא הרבה, כנראה. הייתי לוקח חופשה-ללא-תשלום וללא-חזרה מהעבודה כדי לבלות כמה שיותר זמן עם שאהבה נפשי ועם שאר יקיריי; דואג לכמה עניינים כספיים; נוסע פעם או פעמיים לחו"ל (אלסקה? נורווגיה?); לא אוכל ירקות ולא מתאמן ללא שום רגשות אשמה; ומרבה במצוות, ליתר ביטחון. אולי זה עצוב, אבל, בשורה התחתונה, לא עולה על דעתי שום חוויה משמעותית שטרם חוויתי ב-53 (אאוץ!) שנותיי עד כה שארגיש מחוייב להספיק, ואין גם הישג משמעותי אליו אני שואף שאוכל להשיג תוך שנה. הברבור הזה לא היה נותן קולו בשיר.

המחשבות המורבידיות האלה הופיעו אצלי ב"אשמת הכוכבים", אותו סיימתי באיחור לא-אופנתי לפני כמה ימים. בטח קראתם אותו. הוא מתאר את סיפור אהבתם של הייזל גרייס ואוגאסטוס ווטרס – נערה ונער חולי סרטן הנפגשים בקבוצת תמיכה – מנקודת מבטה הנוקב של הייזל. שלא כמו בתרגיל המחשבתי (שישאר כזה, טאץ' ווד) שלמעלה, להייזל ואוגאסטוס אין הפריבילגיה לדעת מראש אם ומתי המחלה תכריע אותם. יש להם, לעומת זאת, את הזכות לחוות אהבה שיש בה עוצמה ובגרות, גם משום שהיא מתרחשת על קו הקץ.

מה אני יכול לחדש אחרי שהכל כבר נאמר ונכתב על הספר הזה? כלום. אני יכול רק לחזור על מה שכתבו אחרים. הרומן העצוב ומכמיר הלב הזה נקרא היטב מתחילתו ועד סופו. תיאורי ההתמודדות של בני הנוער עם "מלכת המחלות" – מחלת הסרטן – אמינים בסך הכל ומעוררי הזדהות. דוגמא לצוהר שהספר פותח להתמודדות ההירואית-בעל-כרחה הזו היא החשש של הייזל להיאהב: "רציתי לא להיות רימון, לא להיות מפגע זדוני בחייהם של האנשים שאהבתי". אי אפשר שלא להתחבר לזה.

הסבל של הייזל ואוגאסטוס צובט חזק בלב, אבל אני הזדהיתי לא פחות עם הסבל שחוו דמויות ההורים. עוד לא נבראו המאזניים שישקלו ויכריעו כאבו של מי גדול יותר: של ילד חולה או של הוריו הצריכים להתמודד עם הסבל היומיומי הזה כשידם קצרה מלהושיע, בעודם חייבים לשמור על פאסון ולהקרין קור-רוח ושליטה גם כשמתחשק להם להתפרק לגורמים. אחרי שקראתי חלק מן הביקורות הקודמות, קיויתי שקריאת הספר תגרום לי לדמוע. זה היה קרוב, אבל זה לא קרה.

פינת הציטוט
------------
בבית אנה פרנק באמסטרדם קראתי את המשפטים הבאים שאמר אוטו פרנק ז"ל על בתו אנה הי"ד, ואותם מצטט גם הספר. מאז חלפו כמה שנים וקרו כמה דברים שגרמו לי להשתכנע באמת שבהם.
"אני מוכרח לומר, הייתי מופתע מאד לגלות עד כמה עמוקות היו מחשבותיה של אנה. זו הייתה אנה שונה מאד מזו שהכרתי כבתי. היא אף פעם לא ממש הראתה את הצד הנפשי הפנימי הזה שלה. המסקנה שלי, כיון שהייתי ביחסים טובים מאד עם אנה, היא שמרבית ההורים לא באמת מכירים את הילדים שלהם".
45 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עולם (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ערן ב. - תודה, ומסכים עם מה שכתבת.
עולם (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
עמיר - תודה.
ערן ב. (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יפה מאד מאד . . . ומרגש. אם לומר את האמת, לא קראתי את הספר אולם דוקא הסקירה שלך כמעט וגרמה לי להזיל דמעה.
למרבה הצער יצא לי להכיר מספר ילדים חולים סופנית, כשהייתי אני ילד (כנראה צעירים יותר מאלה שבספר), כמו גם את הוריהם.
אז הם לא נראו לי מסכנים, אולי משום שילדים מקבלים את גורלם בשוויון נפש ובקלות יותר ממבוגרים וכך גם הילדים הסובבים אותם.
היום, במבט לאחור, אני לא משוכנע שיכולה להיות זוועה גדולה מזו.
כמשתמע מתוך מה שכתבתי, נראה לי שסבלם של ההורים גדול יותר, כאשר הם חוזים בילדם התמים והמתוק סובל, דועך וקמל בזמן שהם צריכים להישאר איתנים וסובלניים.
ובנוסף, על אחת כמה וכמה, מכיוון שגם לאחר מעשה, הם אלה שנאלצים להמשיך להתייסר בסבלם עד יומם האחרון.

סקירה נפלאה, אגב.
עמיר ש. (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
מצוין.
עולם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
טופי - תודה.
עולם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
לי - תודה. מה זה מזמן לא ראינו? התראינו במפגש!
עולם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
שונרתי - תודה! התגובה שלך ריגשה אותי. כל מילה בסלע.
עולם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
זשל"ב, תודה. אני מבין שאתה לא התלהבת. על טעם וריח.
עולם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
רץ - תודה!
עולם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי - מסכים לגמרי. אנחנו מחכים לביקורת שלך על הספר!
עולם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
תות, תודה! לא קראתי את הביקורות הקודמות לפני שכתבתי את שלי, אז לא היה שום קושי.
עולם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
אלון, תודה. הזמנתי שגריר ושלחו לי חתול. ואם אני רואה חתול, אני לטובתו (-:
טופי (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
זוית ראיה חדשה לספר שכולם ביקרו..יופי!
לי יניני (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
ברוך שובך כבר מזמן לא ראינו אותך
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
עולם, אני שמח ששמעת לעצתי וחזרת לכתוב ביקורות.
הביקורת טובה אבל באמת שממך ציפיתי להרבה פחות התלהבות מהספר...
רץ (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
ברוך שובך - יופי של הסתכלות לרומן נעורים שקיים בו קצה, דרך ניסיון חיים של אדם,זהו לדעתי החידוש..
שונרא החתול (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
שפתיי חתומות.
אפרתי (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
עולם, גם לדעתי זהו ספר נהדר. הייתי בטוחה שהוא סוחט דמעות מקצועי, אבל הוא בועט בכל כך הרבה קלישאות שמגיע לו צל"ש.
אופס! לבושתי הרבה לא כתבתי עליו ביקורת! כנראה שהוא נפל אי שם בין מטלות אחרות.
תות :> (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
. ואו, ביקורת טובה :) אני מניחה שבאמת קשה מאוד לכתוב ביקורת על ספר שבדקו אותו מכל הכיוונים, עשו ניתוחים עמוקים ובדקו כל רבד בספר אבל בכל זאת הצלחת לכתוב ביקורת מדהימה (שגם גרמה לי לכתוב משוב שיש בו יותר מחוסר מילים מעצבן וזה די נדיר) אז כל הכבוד לך
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
הופה, תראו מה החתול גרר פנימה ... ברוך שובך. סקירה טובה, כרגיל (?)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ