ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 31 בדצמבר, 2012
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
"אשמת הכוכבים" הוא ספר של ארבעה כוכבים, שקיבל ממני חמישה, בשקט.
למה ארבעה? בעיקר כי התחושה שקיבלתי, בייחוד בתחילת הקריאה, היא של ספר "נוער", שהדמויות בו דוברות - כמו בהמון סדרות נעורים בטלוויזיה האמריקאית - שפה שהיא קצת שנונה מדי, אינטיליגנטית מדי, שהיא רגשנית ומתוחכמת ורבת פאתוס ומודעת לעצמה וצינית להכעיס, בדיוק המתכון שכל נער או נערה בגילאי 11-20 מאינדיאנפוליס ועד טימבקטו ישמחו, ללא היסוס, להכניס לסיסטם שלהם. כשנערים צעירים מצטטים משייקספיר ומפיקים תובנות של תסריטאים חכמים בני 35, יש בזה פגיעה ממשית באמינות שלהם כדמויות, וכמעט לא חשוב כמה נכונות ואמיתיות יהיו התובנות שלהם.
אז למה חמישה כוכבים? קודם כל, כי התובנות האלה בכל זאת מעולות. וכי הספר הזה כתוב לעילא. וכי גיבורתו היא נערה בת 16 עם חן ותום וכן, גם עם נסיון חיים של אישה בת חמישים, ולמרות שהיא חולת סרטן סופנית עם ריאות בלתי מתפקדות, בלון חמצן שהיא גוררת אחריה כמו כדור ברזל על נידון למוות, וידיעה מוחלטת שימיה ספורים והיא תלויה בתרופה נסיונית שרק מאריכה את חייה, היא מצליחה יום אחד להתאהב. באהבת הנעורים שלה אין שום דבר שטחי או מתוק מדי או פלסטיקי או וורוד צמרירי או רגיל או ערפדי, ואפילו לא ממש מלודרמטי או טרגי-בכוח, כפי שהייתי אולי מצפה מהתאהבות של דמות מהסוג הזה בספר מן הסוג הזה. יש פה סיפור אהבה עגול ובוגר ומעניין, שברגע שנכנסת אליו, בידיעה הברורה שבטוב הוא לא ייגמר, רצית להמשיך ולטבוע בו, בכאב ובשמחה ובסופיות ובסופניות שבו, כי בינינו, אין כמו רגש טוב וחזק מספר או מסרט כדי לבקוע לרגע את החומה האפורה של הקיום החדגוני שכולנו שקועים בו לרוב. אני זוכר משפט אחד שהיה נר לרגליי כשהייתי נער-שנוטה-להתאהבויות-חטופות (ובכנות, הוא נר לרגליי גם היום) - 'מוטב לאהוב ולהיפגע מאשר לא לאהוב כלל'.
זה לא סתם ספר על סרטן, כי זה באמת לא מעניין. יש כאן יצירה נוגעת ללב, חכמה ונעדרת בולשיט, על מלחמה אבודה-מראש כנגד אוייב חסר פנים, פשרות או מצפון, והגבורה הכמעט-מטופשת שמובנית במלחמה הזאת. נכון, יש בסיפור הזה גם קלישאות כי אי אפשר בלי, אבל ג'ון גרין מצליח איכשהו לפתוח אותן בהומור ואף ללעוג להן, כעונה לחוק הבלתי כתוב האומר שרק לאדם שחור יש את הזכות האמיתית לכנות אדם שחור אחר "ניגר".
אבל הסיבה האמיתית שבגללה הספר הזה קיבל אצלי את הכוכב החמישי, היא שגם הצלחתי להבין את ההומור שלו, שהוציא ממני הצטחקויות אמיתיות מהבטן (תחת מבטיו של נהג-המונית המבועת, שבמחיצתו קראתי חלק ניכר מהספר), אבל בעיקר כיוון שבחמישים העמודים האחרונים שקראתי באוטובוס בדרך הביתה, החנקתי לפחות חמש התייפחויות של ילדה קטנה שלקחו לה את הארטיק, גם זאת אל מול מבטים משתאים של שכנים לנסיעה שכנראה לא חוזים לעתים תכופות באדם בוגר בוכה מספר שהוא קורא.
אני אוהב לבכות מספרים, אבל זה כמעט לא קורה לי. אני יודע שג'ון גרין עשה עליי מניפולציה והביא לי את זה בסרטן ובמוות ואני רגיש לדברים האלה כמו אלרגי-לבוטנים שמקבל במבה במשלוח מנות, אבל אני סומך על האנטנות שלי שיקלטו את הזיוף, את ה"ליד", ה"כמעט", המתאמץ והמשתדל מדי. האנטנות האלה מחלצות אותי תכופות מסיטואציות דומות, כשאני קורא ספרים שמנסים לרגש כמו מישהו שמדגדג אותך עם מגרפה כדי להצחיק אותך.
בספר הזה יש אמת. נכון, היא קצת מתחנחנת וקצת מושלמת מדי ואין בה פגמים משמעותיים, אבל כשמתאהבים, הפגמים כבר לא חשובים. העיקר שמרגישים.
****
116 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אחלה אחלה ומקסים ביותר. בניגוד לשאר מוצרי ג'ון גרין, שממש לא עשו לי את זה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
בלי להצטנע, לא מסכים. אחלה ספר.
|
|
|
אור קרן
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
דוגמה מצוינת לביקורת שעולה בהרבה על הספר עליו היא נכתבה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה, אור. יש בה משהו, מסתבר, אבל אני משייך את זה יותר לספר ופחות לביקורת שאיכשהו, פגומה אף יותר ממנו למרות אורכה.
|
|
|
אור שהם
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת פשוט מופלאה.
|
|
|
Hope
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
המון תודות .. אחפש אצלך "ספרים שגמרו אותי"
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ספרים כדוגמת זה? על סרטן? על התמודדות הרואית? על נערים ונערות?
על מחלות? על בני אדם? על אהבה? על המשך למרות הסיכויים העלובים? עם אופטימיות? עם דמעות בעיניים?
לא יודע. יש המון ספרים טובים. הייתי ממליץ לך על "בלאק סוואן גרין" או על כל אחד מהספרים שמופיעים ברשימת הקריאה שלי "ספרים שגמרו אותי". |
|
|
Hope
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
הי אלון..
מכיר עוד ספרים כדוגמת זה? מחפשת בנרות.. קראתי כבר את "מיליון רסיסים קטנים" ו"אשה אחת הולכת לרופא" שאני מוצאת אותם באותו סגנון כתיבה - מחפשת מחפשת ולא מוצאת.. אשמח אם יש לך המלצות מספרים שקראת? המון תודות מראש ושבוע טוב
|
|
|
שרון
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מקסימה (:
עוררת בי חשק לקרוא את הספר^^
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תודה רוני!
|
|
|
רוני
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
וואו, נהניתי מהביקורת שלך! מסכימה עם כל מילה. שזה היה יכול להיות מתוק מדי או מזוייף אבל הוא הצליח לעשות את זה כמו שצריך, מרגש ועצוב. וגם אני בכיתי שם. ספר יפיפה. עלילה טובה, דמויות טובות וכתיבה טובה, לא חסר כלום.
אהבתי את האבחנה והערנות שלך והכתיבה המאוד יפה. |
|
|
נסיה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
בכיף:)-זה בסדר, זה לא כול כך מגלה לי את הסוף, המשכתי לקרוא ואני לביינתים ממש עצובה מההמשך..אני לא מאמינה שזה באמת קרה!
חח..כן וגם אני כתבתי תגובה לביקורת(שלך) ליפני הסוף..:) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה, נסיה - אבל אוי ואבוי!
לקרוא ביקורות על הספר תוך כדי קריאתו? הרגל בעייתי מאוד. תראי אותי, אני לפעמים כותב ביקורות תוך כדי הקריאה. זה כמו לעשן במעלית. לא טוב.
|
|
|
נסיה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
מדהים!
אני עכשיו קוראת את הספר הזה, אני לא יודעת מה יהיה הסוף, אני מקווה שטוב.
כתבת ביקורת שפשוט הסבירה את הספר ממש מדויק,(לפחות עד לאיפה שהגעתי) כול כך יפה.. אהבתי מאוד את הביקורת שלך;) וגם אני נותנת לספר חמישה כוכבים!!;) |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
בסך הכל אנחנו מסכימים, לא?
והכי אני מסכימה עם יהלי, כי בתור מכורה למתוק אני מוכנה לחלוק עימו ארות גורמה של חטיפי שוקולד מסוגים שונים. אולי גם נחליף דעות.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
כולנו נשמות עצמאיות
תסמונת העדר זה אחלה, וגם אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שמגישים לי בהכנעה על מדף רבי המכר. לא דיברתי על טעם אישי. אם כולם אוהבים פסיפלורה, ואני לא, אז אף אחד לא ישכנע אותי שהמרקם החייזרי הרירי הזה טעים (אגב, אני מת על פסיפלורה). אותו דבר לגבי ספר או סרט. אבל אני חושב שכולנו כאלה, כולל יהלי הפרטי שלי, שכבר בגיל שנה פיתח טעם אישי אנין בהחלט לגבי אוכל (הוא לא אוכל כלום אם אין בו יחס סוכר של 9 מתוך 10). אני לא בטוח שלרסון הוא דוגמה טובה לתסמונת העדר. יש רבים שחושבים שהוא סופר טוב, וגם אני חושב ככה. הוא פשוט פגום, ויש לו הרבה בעיות. אבל הוא לא רק יחסי ציבור, זה בטוח. להמונים יש בהחלט טעם אישי, אם תסלחי לי על הפרדוקס. לגבי נסבו, אני לא מנשק לו את הרגליים על כל ספר. הוא סופר בהחלט טוב, וזכותך לחשוב שהוא לא מושלם (גם אני לא חושב שהוא מושלם). אנחנו בני אדם, שונים, עם טעמים והעדפות, עם מטענים אישיים ועניינים שכל אחד סוחב מאחורי הגב שמשפיעים על מידת הנאתנו מיצירות, ואי אפשר לצמצם את זה ל"טוב" או "גרוע" בלבד. כמו בושם, על כל אחד זה יריח אחרת.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
לא טענתי שאינני מושפעת מפרסומים
גם אני, כמו כל אדם בעולם המערבי, מושפעת בתת מודע מפרסומת גלויה או סמויה. אבל, 1. אני מודעת לטריקים פרסומיים גסים וגלויים. 2. בתחומים שבהם השיפוט העצמי פועל כמו בענייני טעם וריח קשה להשפיע עלי. אם אופנה מכוערת אין סיכוי שאגרר אחריה. אני יכולה לראות בה משהו נסבל, אבל טעמי האישי קובע. 3. בכל הנוגע לתחום התרבות, אין למישהו סיכוי להשפיע על טעמי. אני מושפעת מהלכי רוח תרבותיים וסוציולוגים כמו משינויים שעוברות יצירות התרבות במהלך השנים. אבל אי אפשר לשכנע אותי בכוח היחצנות שיצירה היא יפה אם בעיני היא אינה כזאת. אני יכולה להשתכנע רציונלית בחשיבותה של יצירה, לפתח תובנות שונות ביחס אליה או למצוא בה היבטים שלא מצאתי בעצמי. אבל לאהוב? לא. לדוגמה, מיליוני קוראים, עשרות תרגומים וגלי הערצה לא ישכנעו אותי שסטיג לרסון ז"ל היה סופר משובח. הם ישכנעו אותי שהוא היה רב מכר. זה הכל. 3. דנתי כבר פעם בתסמונת העדר ותסמונת המורד ביחס ליצירותיו של לרסון, שמהווה דוגמה טובה לעניין. אני נוטה להיות קצת מרדנית ביחס להערצה כללית. אם כולם נוטים להשתחוות, אני אשאל למה. ברור לי שגם אתה לא חושב שלרסון הוא סופר משובח. אבל אם ניקח דוגמהה טובה יותר כמו נסבו, שאתה חושב שהוא פנומנלי ואני סבורה שהוא מצויין, אבל לא מושלם (למרות שאתה מוצא חן בחוסר השלמות שלו), הביקורות שלך עליו יגרמו לי מצוקה קלה, כי אני אגיד לעצמי, אם אלון חושב שאין כמוהו אולי אני מפספסת משהו... אז אולי נקיפת הלב תישאר וחוסר הנוחות ביחס לנסבו ישאר, כי מתחת לכל ההתפעלות אני אגיד לעצמי, שעדיין, למרות שהוא נפלא, משהו לא לגמרי מחבר אותי אליו. ישנם סופרים, והם מעטים מאוד, שביחס אליהם אני קדה קידה מושלמת, מרכינה ראש, מתמלאת קינאה איומה ויודעת שהגאונות שלהם נגעה במקום גבוה מאוד. אצל נסבו זה לא קרה לי עדיין.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
קראתי פעם מחקר על השפעה שיש לפרסומות על אנשים
ובאופן משעשע כלשהו, הוכח שהאנשים שטוענים בתוקף שפרסומות לא משפיעות עליהם כהוא זה, דווקא מושפעים באופן הניכר ביותר. סתם, קחי בחשבון
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
לא, לא קראתי, כי אם הייתי קוראת
אז הייתי נותנת לו חותם לבד או שהחותם שלך לא היה משפיע עלי למרות שהוא כתוב יפה כל כך. אני לא נוטה להיות מושפעת מביקורת של אחרים. אפשר להעיר את עיני, להעניק לי תובנות ולשפר את דעתי השכלתנית. בשום אופן אי אפשר להאהיב משהו עלי. לא אדם ולא ספר.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
קראת אותו?
כי כן, הוא די רגשני, ברור. אבל יש איפשהו בספקטרום הרגשני הנודע-לשמצה גם רגשני-טוב, לא רק רגשני-רע. ובעיניי הספר הזה נופל בתוך המקטע הצר הזה. ניסיתי להפעיל עליו את מנגנוני הציניות המאוד יעילים שלי, אבל המניאק הזה גרין, הצליח איכשהו להערים עליהם.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת נפלאה וחמשת הכוכבים שלך הם חותם הכשרות
לספר שחשבתי שהוא ספר נעורים רגשני.
|
|
|
סהר־פז
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
פשוט טוב לשמוע אותך..
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אוי
אני לא אוהבת ספרי בכי..אבל לראות גבר מזיל דמעות מספר, באמת מרגש!..ואם ספר מצליח לגרום לצחוק מתגלגל כנראה שהוא באמת נוגע ושווה כל אגורה ..
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אהבתי את ה"אנחנו" :-)
כשאני הייתי בן 16, הפחה הטורקי עוד הסתובב בירושלים... אבל למרות זאת, אני חושש שבני/ות 16 לא חכמים יותר היום מאשר פעם. אם כבר, בני אדם נעשים יותר ויותר טפשים כי מכונות חושבות בשבילנו, אבל זה כבר דיון אחר
|
|
|
הקוסמת
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
היה שווה להמתין לביקורת:)
[כמובן שזו הכללה גסה ועדיין יש בנות 16 מטופשות להחריד שכשאני נתקלת בהן בא לי שייחנקו מהליפסטיק שלהן, אבל יש גם אחרות:]
כנראה שהמון זמן לא יצא לך לשוחח עם ילדות בנות 16, כיום יש להן תובנות, הן מצטטות משיקספיר ומדנטה והן הרבה יותר חכמות ממה שאנחנו היינו בגילן. |
|
|
מירב
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
צודק. אשתדל לעדכן את ההשערות שלי
לפחות באיכות הכתיבה אתה תמיד מצטיין.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ומירב, עכשיו כשאני חושב על זה
אני נזכר שזו לא הפעם הראשונה שאני מפתיע אותך בבחירות הספרים שלי. כנראה שאת טועה בי. אולי אני לא רק קורא מותחנים מסוקס שרירים
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
that old thing?
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מרשימה!
נכנס מיד לרשימת קניות
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
מה, אני נפש רגישה
קורא כל מיני ספרים. אפילו קראתי את "הסוד"
|
|
|
מירב
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
איזו ביקורת יפה
האמת מפתיע אותי שקראת את הספר, זה לא ממש נשמע הסגנון שלך, אבל דווקא זה תומך בהמלצות המרובות שקיבלתי לקרוא אותו.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
זה לא אותו אחד, נדמה לי
אבל מעיון קצר בוויקיפדיה, מסתבר שהסופר צעיר יותר ממני. בארבע שנים. ססססעמק
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
סקירה נהדרת.
באתר סימניה מופיע ספר נוסף מאת סופר באותו שם, הקרוי "מדריך כיס לחיים מאושרים: כל התשובות לשאלה מדוע איננו מאושרים ומה אנו יכולים לעשות כדי לשפר את מצבנו". אני אופתע מאד אם מדובר באותו סופר...-:)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אנקצ'ילדה, בשביל זה אני כאן :-)
to protect and serve. חוצמזה, שנה טובה. חוצמזה, ההורמונים שלי כבר חזרו לרמתם המקורית מינוס שעות שינה. חוצמזה, חיוכים רחבים זה לא מספיק.
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
אלונצ'וק יקר, הבכי והצחוק זה תסמונת ידועה שלאחר לידה ;)
וחוץ מזה שאתה כותב מ ע ו ל ה ומצליח להפיק גם ממני בתקופות לא מצחיקות בעליל חיוכים רחבים. ועל כך תודה.
שנה חדשה וטובה לך ולבני משפחתך. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, פינק פלויד ותקווה.
זה באמת ספר מרגש. בחלק ממנו הצלחתי להתרחק מספיק כדי להחזיק גם בעמדת המבקר, שמנסה לראות לא רק מה הספר גורם לי להרגיש אלא גם למה, ולפעמים - גם למה לא.
|
|
|
פלוידית ורודה
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
שבית את ליבי.
אני חייבת לומר, זו ביקורת מדהימה ונפלאה. הלוואי שהייתה לי את היכולת להביע את מה שאני מרגישה כלפיי הספר הזה, ואתה הבעת אותו דבר בדבר (למרות שמצידי זה יכול לקבל עשרה כוכבים). באמת בכיתי, אני לא יודעת אם זה בעקבות הסיטואציות האישיות שאני עוברת, אבל בכיתי, וצחקתי. והמעבר החד הזה מהבכי המר לצחוק הכיפי והשנון - זה מדהים. והשפה שבה אוגאסטוס והייזל דיברו - ייחלתי לעצמי דבר שכזה. הצורך להזכיר את הבעיות כ"דרך אגב". לגבי הפגמים - בספר ובשפה ובכללי - בסופר המהולל אין שום פגם. אבל הפגם העצום זה עצם היותם חולים בסרטן, וכאשר מזכירים את זה כדרך אגב בצורה המאוהבת של הדבר.... טוב, פשוט עצרתי את נשימתי כאשר קראתי את הביקורת. היא מקסימה.
|
|
|
Hope
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מצויינת ומרגשת מאוד.
העברת בצורה נפלאה את מה שהרגשתי כשקראתי את הספר הזה. רק שאני בכיתי לאורך כל הספר.
|
116 הקוראים שאהבו את הביקורת
