ביקורת ספרותית על חיי פיי מאת יאן מרטל
ספר טוב

---

אדם צעיר, אורנג אוטן, צבוע, זברה וטיגריס נפגשים על סירת הצלה.
לא, זו לא בדיחה בנוסח: "יהודי נוצרי ומוסלמי וכו'". זו התוצאה הבלתי סבירה של טביעת אניית משא יפנית בים ההודי.

כשסיימתי לקרוא את הסיפור הזה חשבתי בתחילה שבעולם כמו שלנו הרי שסיפור מוזר הוא לא בהכרח בלתי אפשרי. אין יום שאיננו נתקלים בסיפור אמתי הבא מרחבי העולם על אירועים שנחשבים בתחילה כבלתי מתקבלים על הדעת. אם כך הדבר, למה שיפקד מביניהם מקומו גם סיפור הזוי זה, "חיי פיי", כבלתי מתקבל על הדעת?, על אחת כמה וכמה שהוא מסופר כסיפור אישי של גיבורו, נער ששמו המסובך לביטוי מביא לכך שהוא זוכה בכינוי "פיי", אותה נוסחה המראה לנו את חישוב היקף המעגל.

גיבור הסיפור מתגלה כנער סקרן שחייו סובבים במעגל סביב תהיות שעולות בו באשר לטוב ולנכון. מתוך כך הוא מחפש את המשתף והמאחד בין האמונות השונות. הוא מתאסלם ומתנצר בתוך פרק זמן קצר ואף מצטרף לאמונה הבודהיסטית הכל במקביל פחות או יותר וזאת תוך אימוץ כל שלוש האמונות בה בעת ומבלי שיחוש צורך להתמקד באחת מהן ולוותר על מי מהאחרות.

עיסוק בני משפחתו ומקור פרנסתם הוא בגן חיות שבבעלותם אשר הגיע לסוף דרכו הכלכלית ולכן נמכרים כל דייריו לגני חיות במקומות שונים, דבר המביא את המשפחה להעלות את החיות לאניית משא ולהצטרף אליהן למסע הזה כשבסופו אמורה אף היא להשאר כמהגרים ביעדה האחרון.

ספינת המשא טובעת בסערה ועל סירת ההצלה עולים השורדים היחידים, פיי וארבעת החיות. המשכו של הסיפור מביא את תלאות הישרדותו במהלך חצי שנה בחברת הטיגריס.

סיפור מוזר ובלתי אפשרי שכזה מחייב באופן כל שהוא לחפש בו את הנסתר ואת הסמלי, או שאולי את המשל והנמשל ואולי דווקא את אותה הצגה כסטירה (כפי נכתב בתקציר בסוף הספר). אולם שלא כמו אחרים, לא מצאתי את מי מאלה, אבל לפחות זכיתי בסיפור מעניין וחורג מהרגיל ועוד הוכחה שאין כל גבולות לדמיון הכותבים.

» ביקורות נוספות של בן אסתר
» ביקורות נוספות על חיי פיי