ביקורת ספרותית על חיי פיי מאת יאן מרטל
ספר טוב

---

מהו העולם שסביבנו (איתני הטבע, האדם, החי, הצומח...)? ואיזה מקום בעולם הזה תופס האדם? מהו מקומו של אלוהים בעולם הרוחני של האדם? לאיזו דת לסגוד והאם יש עדיפות לדת אחת על האחרת? או, אולי יותר חשוב שאלוהים יהיה בלב שלנו ונאמין בנפלאות שלו? הסופר מנסה לענות על שאלות לא קלות אלו בשפה פשוטה וסיפור יוצא דופן.  

הקריאה לא הייתה קלה עבורי. לא שהספר לא היה מעניין, ההיפך הוא הנכון, הבעיה שלי נבעה מכמה תיאורים, שלדעתי היו אכזריים וברוטליים, והם שהקשו עליי את הקריאה. למרות הקושי שחוויתי, אני ממליצה על הספר, הוא עוצמתי, עם הרבה משמעויות, הסודות החשובים נחשפים לקורא רק לקראת הסוף, ואין ספק שהסוף משאיר את הקורא ללא מילים.
מהביקורות שראיתי על הספר לפני שהתחלתי לקרוא אותו, ידעתי שלקראת הסוף מחכה לי איזו תפנית או הפתעה, ייאמר לזכותו של הסופר, שלמרות הציפייה שלי, הוא עדיין הצליח להפתיע אותי ובגדול.

״חיי פיי״- זהו סיפור של מסע והכרה עצמית, זאת מראה קטנה, שמשקפת את רוב המידות, המעלות, התשוקות והמגרעות האנושיות. הספר גרם לי להרהר, שבכל אחד מאיתנו טמון משהו טהור, אבל גם משהו טמא, בלי שאנחנו מודעים בכלל לקיומם עד רגע האמת, שבפועל אנחנו לא תמיד יודעים מה שוכן באמת בתוכנו, מה יש בנו יותר, טוב או רוע, אכזריות או חמלה? אני מאחלת לכולנו, שאף פעם לא נצטרך להתמודד עם רגעי אמת כאלה.  

ועכשיו קצת על העלילה...הספר מחולק לשלושה חלקים:

בחלק הראשון- אנחנו מכירים את גיבור הספר, פיסין מוליטור פאטל ובשמו המקוצר פיי, הוא ילד הודי ובנו של מנהל גן חיות. שלוש דתות מסקרנות את פיי, הוא אינו מצליח להבין מדוע עליו לבחור רק אחת, לכן הוא מתחיל בעת ובעונה אחת לסגוד לשלושת הדתות. בילד אחד רואים הצטלבות של שלוש דתות, שלוש תרבויות ושלושה אלים (קשה להאמין, נכון?).
בחלק הזה יש גם סיפורים זואולוגיים מעניינים על בעלי חיים שונים ועל ההרגלים שלהם.

בחלק השני- זהו סיפור הישרדות של פיי במרחבים העצומים של האוקיינוס השקט, על ספינת הצלה 
קטנה בחברת זברה, אורנג אוטן, צבוע וטיגריס בנגלי. זה החלק עם התיאורים הקשים, אבל, זה גם החלק הנפלא, והוא נפלא בדרך שהוא מחלק את העולם לשניים: מצד אחד- זהו סיפור על פחד, מצב פיזי קשה, רעב וייאוש על סף טירוף, מצד שני- זהו סיפור על כנות, אמונה, תקווה ורוחניות. זוועות העולם והפחד באים ליד נפלאות העולם והאומץ הנואש. השמיים, שמעניקים יופי אין סופי של עננים וגווני תכלת, הם אותם השמיים, שרגע אחרי זה יכולים להמטיר גשם זלעפות. הים, מדהים בצבעיו המתחלפים של כחול, ירוק וטורקיז, שבמעמקיו מתקיים עולם ומלואו, זה אותו הים, שגם נושא גלים עצומים וסופות הרסניות. השמש, שמעניקה את חומה אחרי גשם קר, זאת אותה השמש, ששורפת ומייבשת ללא רחמים. להכל יש צד נגדי ושום דבר לא חד משמעי, אפילו לספר יש שני צדדים.

בחלק השלישי- וואו! הלם קל. חישוב מחדש (כן, כמו בGPS), ברגע שהסיפור מתהפך ב180 מעלות מחשבים הכל מחדש. אתם יודעים מה הסופר עשה עד עכשיו? הוא הרדים בטיעונים שונים את הערנות, ואז ברגע האחרון, בחלק האחרון, הפך את הכל, ולא החזיר בחזרה למקום. וכאן קופצת לראש השאלה מעמוד 302 ״העולם אינו רק מה שהוא. הוא הדרך שבה אנו מבינים אותו, הלוא כן?״ והסיפור של פיי מתחיל מההתחלה, ולנו נשאר רק להחליט איזה סיפור הוא. 
אני את הבחירה שלי עשיתי, עכשיו תורכם...

» ביקורות נוספות של Hope
» ביקורות נוספות על חיי פיי