“להיות או לא להיות, שאל המלט נסיך דנמרק. היה או לא היה, הפשר לא נודע לי, שאל אלכסנדר פן, קרה או לא קרה, שאל דניאל את עצמו כששמע את גרסאותיהם הסותרות של אביו ואמו בספר שלפנינו. ספר טוב או ספר רע, שאלתי את עצמי מול הביקורות של קוראי סימניה. אולי כדאי שנתחיל מהתחלה, כי כמו שאמרה אמא של דניאל, כדי להסיק מסקנות צריך לשמוע את הסיפור מראשיתו. נתחיל בכותב הספר, טום רוב סמית', שכתב ספר מצויין, שהוא "ילד”

“האם הייתם אי-פעם נתונים בסנדביץ' בין שני רוצחים סדרתיים? קרוב לודאי שלא. להימצא בתוך סנדביץ' (גם אם הוא מטפורי) נראה לי דבר לא נעים בכל מקרה, ודאי וודאי שכך הוא כאשר שני צידי הסנדביץ' הם מפלצות אדם. לב סטפיאנוביץ' דמירוב, גיבורו של המותחן המרתק והמשובח "ילד 44", מצוי במצב אומלל זה; אומלל עבורו, מהנה מאד עבורנו הקוראים, הנוגסים בסנדביץ' זה בתיאבון. לב הוא סוכן נאמן של המשרד לביטחון המדינה בברית”

“יש לי חברה שגדלה עם אם שלוקה בסכיזופרניה פרנואידית. יש לה סיפורי אימה כמו סיפור על ליל שבת שבו אחרי הקידוש והארוחה היא והאחים שלה הובלו לחדר האמבטיה על מנת שיקיאו, כי האוכל כולו מורעל. זו דוגמה אחת ויש לה עוד הרבה סיפורים כאלה, ובמפתיע היא בכלל לא כועסת על אמא שלה, שכן לדבריה "היא חולה, לא ממש שולטת בדברים שהיא אומרת או עושה", וכל הכעס שלה מופנה כלפי אבא שלה שלא שמר ולא הגן עליהם מפני הדברים האלה.”

“עתיקה כמעט כמו חידת בריאתו של היקום היא שאלת המולי"ם שלא נס ליחה - מה הופך/יהפוך ספר לרב מכר ? האם קיימת נוסחת כתיבה מיוחדת, כזו שתתחבב על אחוזים גבוהים מקרב ציבור הקוראים בעולם ? ואם כבר - האם שמו והמוניטין של הסופר מהווה ערובה, תעודת ביטוח לכך, שהספר יימכר ברבבותיו, יתורגם לעשרות שפות ויהפוך את כל הנוגעים בדבר לאנשים עשירים ושמנים מנחת ?!... בכל הקשור בספר "ילד 44", הרי שהוא מוסיף כמות נדיבה”

“להיות או לא להיות, שאל המלט נסיך דנמרק. היה או לא היה, הפשר לא נודע לי, שאל אלכסנדר פן, קרה או לא קרה, שאל דניאל את עצמו כששמע את גרסאותיהם הסותרות של אביו ואמו בספר שלפנינו. ספר טוב או ספר רע, שאלתי את עצמי מול הביקורות של קוראי סימניה. אולי כדאי שנתחיל מהתחלה, כי כמו שאמרה אמא של דניאל, כדי להסיק מסקנות צריך לשמוע את הסיפור מראשיתו. נתחיל בכותב הספר, טום רוב סמית', שכתב ספר מצויין, שהוא "ילד”

“האם הייתם אי-פעם נתונים בסנדביץ' בין שני רוצחים סדרתיים? קרוב לודאי שלא. להימצא בתוך סנדביץ' (גם אם הוא מטפורי) נראה לי דבר לא נעים בכל מקרה, ודאי וודאי שכך הוא כאשר שני צידי הסנדביץ' הם מפלצות אדם. לב סטפיאנוביץ' דמירוב, גיבורו של המותחן המרתק והמשובח "ילד 44", מצוי במצב אומלל זה; אומלל עבורו, מהנה מאד עבורנו הקוראים, הנוגסים בסנדביץ' זה בתיאבון. לב הוא סוכן נאמן של המשרד לביטחון המדינה בברית”

“יש לי חברה שגדלה עם אם שלוקה בסכיזופרניה פרנואידית. יש לה סיפורי אימה כמו סיפור על ליל שבת שבו אחרי הקידוש והארוחה היא והאחים שלה הובלו לחדר האמבטיה על מנת שיקיאו, כי האוכל כולו מורעל. זו דוגמה אחת ויש לה עוד הרבה סיפורים כאלה, ובמפתיע היא בכלל לא כועסת על אמא שלה, שכן לדבריה "היא חולה, לא ממש שולטת בדברים שהיא אומרת או עושה", וכל הכעס שלה מופנה כלפי אבא שלה שלא שמר ולא הגן עליהם מפני הדברים האלה.”

“עתיקה כמעט כמו חידת בריאתו של היקום היא שאלת המולי"ם שלא נס ליחה - מה הופך/יהפוך ספר לרב מכר ? האם קיימת נוסחת כתיבה מיוחדת, כזו שתתחבב על אחוזים גבוהים מקרב ציבור הקוראים בעולם ? ואם כבר - האם שמו והמוניטין של הסופר מהווה ערובה, תעודת ביטוח לכך, שהספר יימכר ברבבותיו, יתורגם לעשרות שפות ויהפוך את כל הנוגעים בדבר לאנשים עשירים ושמנים מנחת ?!... בכל הקשור בספר "ילד 44", הרי שהוא מוסיף כמות נדיבה”