ביקורת ספרותית על הנאום הסודי - כתר מתח # מאת טום רוב סמית

---

כשאתה נוטל לידיך את מה שאמור להיות המשכו של ספר קודם לו ובמיוחד אם וכאשר הקודם מצא חן בעיניך, יש בך ציפיות ועל אחת כמה וכמה אם הספר ראשון השאיר בך טעם של עוד.

טום רוב סמית מביא לנו עלילה שמתחזה להיות המשך לספר "ילד 44" כשהיא מחולקת (ובעיניי מתפרקת) לשלושה חלקים עיקריים.

גיבורו של הסיפור הוא איש ק.ג.ב. לשעבר שהמיר את עבודתו לפעילות אחרת וגלויה יותר כאיש חקירות של פשעים חמורים. בחייו הפרטיים בהם הוא מגדל עם זוגתו שתי בנות שהתייתמו כתוצאה ישירה מפעילותו בשלהי הימים בהם שירת כאיש הק.ג.ב. זו תקופה של שיקום יחסיו עם רעייתו ועשייה של נסיונות סרק לאחד את הזוגיות שלו ביחד עם שני יחידיה האחרים (שתי היתומות) ולהפכם למשפחה של ממש, אלא שהמשקעים מעברם של השלושה עומדים לו למכשול בדרכו.

בחלקו הראשון של הספר מועלה מהאוב אירוע מעברו איש ק.ג.ב. אותו אירוע שבנה את הקריירה הראשונה שלו מעלה מחדש את השדים מהעבר ואלה מתחילים לרדוף אותו ואת משפחתו.

ברקע העלילה מובאים אירועים שכמותם אכן קרו בעבר בברית המועצות, דבר שנועד לתת לסיפור אמינות כל שהיא כמייצג את אופיה של התקופה. אלא שאיכשהו יש מסמוס באמינות הסיפור עד כדי כך שעל אף שידוע אופיים של החיים בברית המועצות, הסיפור מתפתח באופן שהאבסורדי שבו עולה על המתקבל על הדעת אפילו ביחס למה שכבר ידוע לנו על הזמן והמקום שברקע העלילה.

קצב העלילה מהיר מידי, חסר מיקוד ומשאיר מאחריו קצוות מידלדלים שמתחברים אך בקושי לדבר מה סביר. ניראה שהסופר לקח הרבה רעיונות שכל אחד מהם יכול להוות בסיס לסיפור בפני עצמו וניסה להפוך אותם לסיפור אחד שלם. התוצאה ממש לא מוצלחת.

לשיא השלילי מגיע הסיפור כשבאופן די מאולץ מחבר הסופר את אירועי המרד בהונגריה להרפתקה הקולוסלית הזו. כך מתפשט הסיפור מערבות הקרח של סיביר אל סמוך לגבולות המערב הקפיטליסטי, והתוצאה בזבוז של זמן.

הסוף הוא טוב? רק למי שאוהב סוף מאולץ עם טעם של חמוציות.

» ביקורות נוספות של בן אסתר
» ביקורות נוספות על הנאום הסודי - כתר מתח #