ביקורת ספרותית על חיי פיי מאת יאן מרטל
ספר בסדר

---

'האדם מול הטבע' הם סוגת הספרים שפחות אהובות עליי. קראתי רק שלושה ספרים כאלה עד היום. הראשון 'הזקן והים' של ארנסט המינגוויי שאהבתי (בעתיד אני אכתוב סקירה על הספר). 'הדרך' של קורמק מקארתי, שהיה בלתי נסבל עבורי, ועכשיו סיימתי את הספר הזה.

השלד העלילתי של הספרים האלה הוא די דומה. אדם יוצא למסע , בדרך הוא חווה המון סכנות שהטבע מציב לפניו, כמובן הוא מתמודד איתם בהצלחה. המסע מעצים את בדידותו של הגיבור. המסרים של קטנות האדם מול איתני הטבע מובלטים במהלך העלילה. המסע הוא בדרך כלל סימבולי למסע פנימי שעובר הגיבור.

הספר מחולק לשלושה חלקים:

החלק הראשון - הסיפור הוא על נער בהודו בן לאב מנהל גן חיות. הנער ממלא את ילדותו בחקר החיות וההרגלים שלהם. בנוסף הוא מפתח עניין בדתות מונותאיסטיות. בשלב מסוים אביו מקבל הצעה לנהל גן חיות בקנדה. האב מסכים והם יוצאים להפלגה לקנדה ביחד עם חלק מהחיות. האקספוזיציה הזו היא ארוכה וללא תכלית ברורה, היא חלק מיותר, ארוך והמתיש בספר הזה.

החלק השני – החלק העיקרי בסיפור, סיפור טביעת האנייה וההישרדות של הנער. הוא נחלץ באמצעות סירת הצלה קטנה שכוללת את הנוסעים הבאים: טיגריס, צבוע, זברה אורנג אוטן. הוא נאלץ לעשות כל מני התאמות ע"מ לשרוד את ההפלגה הארוכה שמחכה לו. זה החלק הטוב ביותר בסיפור.

החלק השלישי – הגעה של הנער ליבשה ושלב תחקיר ההישרדות ע"י שליחי חברת הספנות. חלק מיותר עם פילוסופיה בגרוש.

על מה הספר בעניי?

הספר הוא משל אחד ארוך על רומן התבגרות. התמודדות עם החיות שבתוכנו. לא במקרה הסופר בחר נער בגיל ההתבגרות שיוצא למסע הזה. גיל ההתבגרות הוא תקופה של גילוי עצמי, שמלווה בבדידות שמתורגמת לתחושה שאף אחד לא מבין אותך. זה גם הגיל שמאבדים את התמימות לעולם ומתחילים בעצמאות כבוגר. מות ההורים בסיפור הם הסמל לתחילת העצמאות והבדידותו של הגיבור.

לסיכום:

ספר בינוני שלא אחיד ברמתו, החלק השני הוא החלק הטוב ביותר בסיפור ויכול לעמוד בפני עצמו. ספר לא חובה.

» ביקורות נוספות של אדמה
» ביקורות נוספות על חיי פיי