“טוב, אני מתוודה : אמנם סיימתי את קריאתו כבר אתמול, אבל 'לקחתי לעצמי' את הלילה לחשיבה ולהירהור נוסף על הספר החובט הזה, שאליו הגעתי לגמרי במקרה (נכנסתי לרכב בדיוק ברגע שאברי גלעד המליץ עליו בגל"צ באזניו של ג'קי לוי) ושאותו גמעתי ממש בכלום זמן. וזה משהו בנפח של ספרי דוסטויבסקי, שלא תטעו. ואיך עבר הלילה ? אל תשאלו... אז ככה, כדי להבהיר כבר בהתחלה : קראתי אי-אילו ספרים טובים בשנה האחרונה, אבל כמו ש”

“ברלין. צהרי שישי שגרתי בחודש יולי. אולי קצת לבד. אפור ודי גשום. כן, התיירים מכניסים צבע לרחובות. ניצחתי ! אמרה דינה - בשיחת טלפון מהארץ כשהיא דומעת מהתרגשות - ניצחתי. מודה, דמעתי גם אני. דינה, חברת ילדות, תמיד ידעתי שצל אפל מלווה את חייה - כל הזמן. ענן אפור כהה וכבד שם בביתה ובלבה - כל הזמן. "בית חרדות" היה ביתה. היא נולדה בפולין להורים ניצולי אושויץ-בירקנאו. לאיש ששרד ואיבד את אשתו ושני יל”

“ספר סוחף על התמכרות והרס עצמי. במהירות עצומה סיימתי את קריאת הספר הנפלא הזה. ארווין זומר הוא אדם מסודר, נאה ובעל מעמד כבעל עסק די משגשג לאספקת חומרי גלם חקלאיים. הוא נשוי בנוחיות ושלווה למגדה וחייו מתנהלים על מי מנוחות. אל חייו הנוחים והיציבים האלה נכנס גורם נוסף בדמות הטיפה המרה. התמכרותו חסרת המעצורים מעבירה אותו לצידו השני של המתרס, אל עולם של סחי, אלימות ורפש חיצוני ונפשי כאחד. הדרדרות זו”

“הגעתי לקריאתו של הספר "בארצי הזרה לי" להנס פאלאדה (שם העט של הסופר רודולף דיטצן) עם ציפיות בגובה דשא. ראשית, קראתי ושמעתי על הספר מספר ביקורות בינוניות ומטה. שנית, בעמודים הראשונים של הספר מופיעות תשבחות רבות, אלא שכולן מתייחסות לספר אחר של פאלאדה (!) – "לבד בברלין", מה שגורם לקורא לחוש שמנסים למכור לו חתול בשק, ולא זו בלבד, אלא שהשק שקוף ויללות החתול מחרישות אוזניים. עם ציפיות כה נמוכות אולי אין”

“טוב, אני מתוודה : אמנם סיימתי את קריאתו כבר אתמול, אבל 'לקחתי לעצמי' את הלילה לחשיבה ולהירהור נוסף על הספר החובט הזה, שאליו הגעתי לגמרי במקרה (נכנסתי לרכב בדיוק ברגע שאברי גלעד המליץ עליו בגל"צ באזניו של ג'קי לוי) ושאותו גמעתי ממש בכלום זמן. וזה משהו בנפח של ספרי דוסטויבסקי, שלא תטעו. ואיך עבר הלילה ? אל תשאלו... אז ככה, כדי להבהיר כבר בהתחלה : קראתי אי-אילו ספרים טובים בשנה האחרונה, אבל כמו ש”

“ברלין. צהרי שישי שגרתי בחודש יולי. אולי קצת לבד. אפור ודי גשום. כן, התיירים מכניסים צבע לרחובות. ניצחתי ! אמרה דינה - בשיחת טלפון מהארץ כשהיא דומעת מהתרגשות - ניצחתי. מודה, דמעתי גם אני. דינה, חברת ילדות, תמיד ידעתי שצל אפל מלווה את חייה - כל הזמן. ענן אפור כהה וכבד שם בביתה ובלבה - כל הזמן. "בית חרדות" היה ביתה. היא נולדה בפולין להורים ניצולי אושויץ-בירקנאו. לאיש ששרד ואיבד את אשתו ושני יל”

“ספר סוחף על התמכרות והרס עצמי. במהירות עצומה סיימתי את קריאת הספר הנפלא הזה. ארווין זומר הוא אדם מסודר, נאה ובעל מעמד כבעל עסק די משגשג לאספקת חומרי גלם חקלאיים. הוא נשוי בנוחיות ושלווה למגדה וחייו מתנהלים על מי מנוחות. אל חייו הנוחים והיציבים האלה נכנס גורם נוסף בדמות הטיפה המרה. התמכרותו חסרת המעצורים מעבירה אותו לצידו השני של המתרס, אל עולם של סחי, אלימות ורפש חיצוני ונפשי כאחד. הדרדרות זו”

“הגעתי לקריאתו של הספר "בארצי הזרה לי" להנס פאלאדה (שם העט של הסופר רודולף דיטצן) עם ציפיות בגובה דשא. ראשית, קראתי ושמעתי על הספר מספר ביקורות בינוניות ומטה. שנית, בעמודים הראשונים של הספר מופיעות תשבחות רבות, אלא שכולן מתייחסות לספר אחר של פאלאדה (!) – "לבד בברלין", מה שגורם לקורא לחוש שמנסים למכור לו חתול בשק, ולא זו בלבד, אלא שהשק שקוף ויללות החתול מחרישות אוזניים. עם ציפיות כה נמוכות אולי אין”