ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 19 בספטמבר, 2013
ע"י בן אסתר
ע"י בן אסתר
תרשו לי הקדמה ארוכה מעט מהרצוי בטרם אסיים בעיקר.
תוכנו הספר עוסק באחד מהפירות היותר רעילים של הקונפליקט בינינו לבין שכנינו (ויש האומרים שותפינו), לאורך מאה ושלושים השנים האחרונות. מדובר באותו ארס של ההסתה הפרועה והצבועה כנגד מדינת ישראל. הסתה שנזקיה לנו כמעט ואינם ניתנים למידה ושיעור.
בכל הקשור לחבל הארץ בו אנו מצויים, עשה ועושה הזמן את שלו. הסכסוך בינם לבינינו על אותה כברת אדמה יגיע בסופו של דבר של הסדר. גם אם חלקינו (ורובם של בני העם האחר) יטמנו את ראשם בחול, הרי שעם הזמן ישלים (ולדעתי - כבר השלים) רוב הציבור שלנו עם קיומה של ישות פלשתינאית בהגדרה כזו או אחרת ולרובנו ברור שגם אם נרצה אם לאו, זה רק עניין של זמן עד שתתקיים לידנו ישות מדינית פלשתינאית מוכרת על ידינו (שלא לדבר על שאר העולם) ואנו נשלים עם קיומה והיא תיאלץ להשלים עם קיומינו ברמת סבילות כזו או אחרת.
גם בתוכנו וגם בתוכם יש ויהיו מתנגדים לתוצאה הזו בין אם לפני שתתרחש ובין אם אחרי ובדיעבד. גם בתוכם וגם בתוכנו מצויים וימצאו כאלה שיעדיפו מדינה דו לאומית על כל האפשרויות שגלומות באפשרות הזו (לדעתי האישית ולדעת רובם המכריע של בעלי דעה, בעיקר לרעה).
בכל הקשור להתפתחות דעותיי האישיות בכל האמור בנושא הזה, הרי שהן עברו עם השנים שינוי הדרגתי. מחניך בית"ר צעיר, ימני בדעותיי המאמין שמדינת ישראל תשכון בסופו של דבר משתי גדות הירדן, חלה תזוזה בדעותיי (יש המגדירים זאת כהתייצבות בצד השמאל, אף שאני חושב שהתייצבתי במרכז).
השנים הביאו אותי להבין שנוצר יש מאין (ממש כך) עם פלשתינאי, או יותר נכון ציבור בן מליוני בני אדם שמגדיר את עצמו באופן הזה. אכן לא היה כזה, אך בין אם נכיר בכך או לא, נוצר כזה. כשם שאנחנו נאספנו מכל חלקי העולם ויש בינינו מחזיקי תרבויות שונות עם מכנה משותף, כך נוצר העם השני מתוך הפזורות הערביות שנדדו בעיקר בשל סיבות כלכליות והתנחלו בארץ הזו פחות או יותר במקביל לשיבת ציון, מאז מחצית המאה התשע עשרה ועד מלחמת 48. אף לאלה היה מכנה משותף תרבותי, דתי ואתני. ההבדל העיקרי שאנחנו תמיד היינו העם היהודי ותמיד היו מי שדאגו להזכיר לנו ואילו הפלשתינאים נזכרו בצורך להיות מוגדרים כעם רק אחרי מלחמת ששת הימים.
הציבור הזה לא יעלם, הוא עובדה קיימת. אי אפשר להעלים אותו, אין אפשרות להקיא (לטרנספר) אותו ואסור לנו לבלוע אותו. את זה הבינו יוצאי אותם חלציים אידאולוגיים זהים לשלי כמו אהוד אולמרט, ציפי לבני ועוד רבים המוכרים פחות או יותר.
** ** **
כנראה שזקוק הייתי לריחוק של כעשרת אלפים ק"מ מהבית ולקריאת ספרו של פרופ' אלן דרשוביץ, כדי לרענן את מחשבותיי ואת ראייתי בכל הקשור לאותן עובדות שבחלוף הזמן נשכחו בחלקן מתודעתי או השתבשו והתעוותו או שהוחלפו בתובנות אחרות, פייסניות יתר על המידה.
נקודה מעניינת לציון היא נקודת המוצא על ציר הזמן של הסכסוך בינינו לבין הערבים המיוחסת בדרך כלל לשנות העלייה הראשונה, מועד שחל כעשרים שנים אחרי ההתנחלות האמריקאית שבאה על חשבון הילידים המקומיים (האינדיאנים) בדרום דקוטה, תוך הפרת ההסכם שנחתם בין ממשלת ארה"ב והילידים. הזמן החולף פעל בצורה שונה ביחסו באשר למקומנו, לבין אשר התרחש בדקוטה, על אף זהות הזמנים ולפחות בעיני המלעיזים כנגדנו, דומה מבחינת התוצאות. אלא ששם קרה מה שקרה בעוד מקומות בעולם, השינוי נטמע והפך לעובדה קיימת ובלתי ניתנת לערעור.
אזכור לאמור בסעיף הקודם מובא בספרו של דרשוביץ כקדימון לכתב ההגנה שלו תוך דגש על השוואה היסטורית בין אירועים שהתרחשו בערך באותה תקופה, תוך הבלטת ההבדלים על הנסיבות, ההצדקות וההתפתחויות שנבעו מאירועים אלה. כמו כן מובא בספר ניתוח של שורשי הסכסוך ולחלקן של אומות עולם בשימורו בעיקר מתוך שיקולים פוליטיים.
בספר מנתח אלן דרשוביץ אחת לאחת את ההאשמות כלפי מדינת ישראל, מי המאשימים, את העובדות לאשורן ואת ההוכחות המפריכות את ההאשמות. יתר על הכן, זה לא רק כתב הגנה אלא גם כתב אשמה כנגד המקטרגים.
זהו ספר חובה לכולנו. אף שהמחבר אינו פוטר את מדינת ישראל מטעויותיה שלה ואף מדגיש אותן, או לפחות אינו ממעיט מערכן, הוא מביא מסד של ממש לזכויותינו בארץ הזו הן מההיבט החוקי, הן מההיבט המוסרי והן על פי משפט העמים.
הספר לא שינה דבר בתובנות שנוצרו בתוכי בחלוף שנותיי ואפילו חיזק אותן, ביחד עם זאת חיזק בתוכי את האמונה בצדקתה של מדינת ישראל ובמוסריותה, לפחות ביחס לכל (והדגש הוא על כל) שאר מדינות העולם. המסקנה הנוספת שלי מהספר: אם צביעות הייתה חומר נפץ, העולם כבר היה מתפוצץ לרסיסים ומתפזר לכל פינות היקום.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
היית צריך לכתוב במקום פרה פרה - חמור חמור :-)
מסתבר שבנושא האנטישמיות אנו רואים עיין בעיין את מה שקורה סביבנו. יתכן ואנו נבדלים בהגדרות אבל מדובר באותה בעיה. חוסר החשיבה קדימה הוא המחלה העיקרית שלנו. אני נוטה בנושא הזה להאשים את המנהיגות או יותר נכון את הפוליטיקאים. גם אם יש להם את היכולות הדרושות לכך, הם שמים בראש מעייניהם את מה שנראה מועיל להם באופן אישי ודוחים בשל כך כל חשיבה צופה לעתיד. דוגמה טובה לכך היא מעמדו של היועץ לביטחון לאומי. מוסד שנקבע והוקם בעקבות ועדות חקירה אחרי כל המחדלים שדרשו הקמת ועדות חקירה ובדיוק לשם כך הוקם, לראות את התמונה הגדולה יותר ולצפות פני עתיד. בפועל רוקן מוסד זה מתוכנו וזכה להתעלמות מצד כל ראשי הממשלה / שרי בטחון בכל פעם מחדש, דבר שגבה מאיתנו שוב ושוב מחירים. המחיר הכואב ביותר הוא כמובן בדם אנשינו הטובים ביותר. מסתבר שדם אינו סמיך יותר ממים כשמדובר בטובתו או כבודו של פוליטיקאי. ככל שמקומו גבוה יותר כך הדם דליל יותר. |
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
היי אריה, אתה רואה, לא יכולתי ללכת לישון בלי לקרוא את דבריך.
אז, פרה , פרה.
א) לא אמרתי שכולם אנטישמים! אבל לדעתי רובם כן. קח לדוגמה את השמאל הנורווגי, רב השמאל שם הם אנטי ישראלים חריפים. כשבודקים את הדברים לעומק, ומגרדים את השכבה העליונה מגלים אנישמיות פשוטה ופרימיטיבית! ( גם לדרשוביץ היה דיון על זה עם כמה נורווגים). אין ספק שאיננו טהורים ונקיי ידיים. אנחנו אשמים בהרבה דברים ובכלל יש בארץ בעיה קשה של חשיבה קדימה ( זה גם אחד האסונות שהביאו אותנו למלחמת יום הכיפורים), אריה, אני רוצה שתבין, אינני טוען שכולם רוצים להחריב את ישראל, ואני אפילו מאמין שרבים מהמבקרים פשוט עושים זאת מדאגה אמיתית. אבל מה שמפריע לי וממש כואב לי, זה שיש המון ישראלים שאם הייתה מוחק את השם הייתה שם במקום שם ערבי וזה היה נופל בול. וכמו האמרה המפורסמת ״ משנאייך ומחריביך ממך יצאו״ ממש מתאים יופי לתאור המצב הזה. כאשר המתיוונים האלה מצתרפים אל שונאינו, אני שואל את עצמי לא פעם עד מתי? חג שמח לכולכם, טוביה |
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
לטוביה היקר
אני מסכים אתך שחלק ניכר מהטענות וההאשמות נובע משנאה מובנית לכל מה שקשור ליהודים כפרט וכעם בכלל. אבל חלק מהמאשימים ודווקא החריפים יותר, הם עצמם יהודים. אני מסרב לקבל את זכותם של כל העמים לנהוג כנגד עמים אחרים בחוסר הגינות ומכאן שורש הביקורת מלכתחילה. אם איני מסכים לזכותם שלהם לנהוג כך, אני פוסל אם כך מראש גם את זכותנו לחקות את אותם עמים בנוהגם הפסול. איני רוצה שננהג בצביעות ככל העמים ואיני רוצה שנחשוב שאנו ואפסנו עוד כשאר העמים. איני רוצה לתחוב את ראשי לחול כשאר העמים ואני רוצה רק את הנכון והטוב ביותר לעם ישראל, בלי קשר לכל שאר העמים שבכלל אינם דוגמה עבורי בכל הקשור למידת הצדק. מה שנמנע מאיתנו לאורך דורות או שנגרם לנו או לאחרים לא יכול לשמש לי דוגמה כדי להיות כשאר העמים. לא חסרים נוהגים אחרים, נוהגים חשובים הראויים לחיקוי שיש בשאר העמים ודווקא אותם איננו מחקים משום מה. מה לעשות? יכול להיות שהטוב שבנו לא יכול להתקיים בלי הרע שבנו. אולי זה ישתנה אם נתחיל בכך שנכיר בזה. |
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
להוק
העובדה שיש המשתמשים בעוולות היסטוריות ממקומות אחרים כדי לתת צידוק להמשך קביעת עובדות בשטחים המוחזקים אין בה כדי להכשיר את מה שנעשה במקומות שהזכרת בתגובתך, ןאין בה כדי להכשיר שום שרץ במקוימותינו. אפילו אהבת הארץ שלהם שבוודאות אינה עולה על שלי אינה מצדיקה זאת. ביחד עם זאת יש לזכור שאף שהתושבים במקומות האחרים (אינדיאנים , טיבטים ואחרים) המוזכרים הינם בעלי זכויות לכל דבר יש פגם בזכויות הללו היות והן נטולות את הזכות להגדרה עצמית. זו ניטלה מהם והעובדה שהשלימו עם כך ברבות הימים בעיקר מתוך חוסר יכולת להתמודד עם עושי העוולה, היא זו שנביאה את הברכה על המוגמר. לו פעלו בדרך אלימה, סביר להניח שגם שם היה משטר צבאי שבעצם פעולתו נגד פעולות אלימות היה יוצר מטבע הדברים אפליה לעומת הצד המותקף. יש לזה לא מעט תקדימים. חוסר מלוא הזכויות אמור להיות מצב זמני עד להסכם לפתרון הסכסוך. למרות שאיני בטוח בנכונות הקביעה שאין מצב דומה לכיבוש לזה שמקיימת ישראל בשטחים הוא נכון לגמרי, אני מוכן להשלים עם המילה "מצב" אבל לא עם המילה "כיבוש". ממי בדיוק כבשנו? ואם אכן כבשנו ממישהו, הרי שאותם מי שמהם נכבשו האדמות הללו אינם מתייצבים לתבוע בחזרה ובמקומם מתייצבים תושבי המקומות הללו שכלל לא משלו בהם וטוענים בדיעבד לזכות להגדרה עצמית. יש לזכור שהם אלה שסירבו לקבל את החלטת החלוקה באו"ם, ואף ערערו עליה תוך שימוש בכח. הגבולות שהפרידו בין מדינת ישראל לבינם עד ה"כיבוש" היו גבולות שביתת נשק ולא גבולות מוסכמים ומוכרים. הסיבה היחידה שאני אישית מוצא לנכון לעשות את הדבר הנכון ולהתכנס בהסכם נדיב המוותר על כל האדמות בגדה המערבית (דבר שהוא אף יותר מהמתחייב מהחלטות האו"ם) תוך חילופי שטחים, בא מתוך העובדה שהם קיימים ומגדירים את עצמם כעם ומספרם הרב מצדיק זאת. כך גם באשר לעובדה שהם מצויים כרוב במקומות הללו. מאחר ואיני מאמין שהם ייעלמו הרי שהפתרון של הסכם במתווה הזה הוא הפתרון היחיד. אם יש המתנגדים לדעתי מסיבות הקשורות להבטחה אלוהית או זכויות היסטוריות, שימתינו לבוא המשיח שיעשה הוא עצמו את הסדר בבלגן. |
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
היי אריה, ראשית חג שמח ואחלה סוכה שתהייה לכם.
חשבתי כבר מזמן לרכוש את הספר הזה, אבל תמיד הוא נופל בין הספרים האחרים.
בקשר לדעות שלי, אתה מכיר אותם אז אין מה להכנס לוויכוחים וכל הסלט הזה. אבל ביקורת טובה ונכונה ובמיוחד בכל הנוגע לגישה של אומות העולם לישראל. אני נוטה יותר לצד האנטישמי של הדבר ולא לאנטי ציונות או אני ישראליות. מה גם שאם אתה מסרב להכיר בזכויות של היהודים להיות כמו כל העמים אז בעצם אתה מסרב להכיר בהם כעם בעל זכויות שוות כמו יתר העמים וכאן זה הופך להיות סיפור של אנטישמיות, ולא משנה מה הגויים יגידו, זה פשוט עיניין של לוגיקה. חג שמח ידידי היקר וסוכת שלומות לך ולמשפחתך, טוביה |
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה על התגובות
הספר עוסק במגוון רחב של האשמות כלפי מדינת ישראל, המשותף לרובן ככולן שהן באות לעוות את העובדות עד כדי היפוך המציאות, יש בהן "עובדות" מצוצות מהאצבע, כולן באות היישר מתוך כוונת מכוון להרעיל את דעת הקהל העולמית כנגדנו. מפתיע עד כמה שותפים להתנהלות הזו כמה עוכרים הבאים מתוכנו ועד כמה יש בהאשמות הללו כדי להיקלט בשקיקה בתוך מוחם של כה רבים שעלינו להוכיח להם שאין לנו אחות. יש לא מעט מאשמתנו במצב הזה והיא באה בעיקר מהסברה עלובה עד אפסית המנוהלת (אם בכלל) על ידי פוליטיקאים חסרי כישרון ויכולת המונעים בעיקר מצרכי מיקום ישבנם מאשר מצרכי הקיום של בוחריהם מהיום וצאצאיהם של אלה בעתיד. מה זה אומר עלינו, מי שאפשרנו למצב הזה להגיע לפתחנו? |
|
Huck
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
מסכים עם עולם-נפלא-נורא, אף על-פי שדעותיי בעניין הסכסוך והשורשים לסכסוך הם יותר "שמאלה" מבן אסתר. הביקורת כלפי ישראל גולשת פעמים רבות לתחומים ארסיים וכנראה מונעת גם מאנטישמיות. יחד עם זאת, אני סבור שאנשים ממהרים לעשות השוואות שטחיות מאד בין הכיבוש הישראלי לדוגמאות אחרות מהעולם, היסטוריות או אקטואליות, של כיבוש. במרבית הדוגמאות שמציגים, כגון הכיבוש והנישול של האינדיאנים, הכיבוש של טיבט והכיבוש של חלקים מבוליביה ופרו ע"י צ'ילה, התושבים המקומיים הפכו לאזרחים שווי-זכויות, בעלי חופש תנועה והתיישבות בכל שטחי מדינתם החדשה, ולא הושארו תחת משטר צבאי מפלה ומגביל (גם אם "זמני"). לא קראתי את הספר, ואני תוהה אם המחבר היה ער להבדל המשמעותי הזה. למיטב ידיעתי, אין כיום דוגמא בעולם למשטר כיבוש דומה לזה שמקיימת ישראל בשטחים. זה לא הופך את ישראל למפלצת, אבל גם יכול להסביר חלק מה"אפליה" בהתייחסות לכיבוש הישראלי.
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
סקירה מצויינת על ספר חשוב.
חלק מהביקורת הארסית, השוברת לעתים שיאים בצביעותה, על מדינת ישראל היא אנטישמיות בתחפושת. למרבה הצער, אנחנו באמת לא אומה של צדיקים (אני לא מכיר אומות כאלה כלל, אגב). אבל כל אותם גופים וחוגים המגנים אותנו עשרות מונים ממה שהם מגנים (אם בכלל) את חסידי אומות העולם מסוריה, איראן, לוב, צפון-קוריאה, סין ורוסיה מונעים לעתים משנאת יהודים גרידא.
|
|
מאורית
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מעניינת
מאוד לספר שלא הייתי קוראת.. אני מסכימה עמך בהמון דברים. בעיקר המוסריות שלנו (גם אם יש זליגות לפעמים) והצביעות של יתר העולם.
נהניתי ממה שכתבת. |
|
חני
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אני עדיין חוקרת את הנסיבות,בודקת את הפרטים..
התשובה ברורה לי כמו שהירח מופיע כל ערב בשמיים..רק לך תשכנע את העולם ואותנו...אהבתי את הביקורת את השקיפות המחשבתית בימים כאלה טרופים שבה השקיפות לעיתים נעלמת לנו.
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת טובה.
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ההגדרה של "מרכז" = משמאל לימין. מימין לשמאל. שם אתה (כנראה) נמצא.
יופי של ביקורת לספר שמסוגו אני לא קוראת.
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת