ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

נתחיל מהסוף: מדובר בספר מעולה (לא רק ל"סופרים", לפי דעתי). רציתי לכתוב ביקורת באתר מיד עם סיום הספר, אבל כפי שהעלילה היא כביכול בנאלית, נראה שמה שאכתוב על הספר יהיה בנאלי. אם נכנס לעולם הפלצנות, מדובר במסה אקזיסטנציאליסטית עמוקה מאוד, שמעבירה את אותה "בחילה קיומית" שניסו סארטר וקאמי להעביר בכתביהם, ואף טוב מהם. כמו שכתבו המבקרים לפני, הספר הוא תשובה גרועה לשאלה "בשביל מה?". התשובה גרועה כי השאלה גרועה. סטונר לא שואל את עצמו "בשביל מה?", הוא מעביר את חייו בעיקשות סטואית, ומסיימם כך. הוא שולח ידיים לחוכמה, לאהבה, למשפחה, לעושר ולאושר, ומגלה, כפי שקוהלת כבר גילה, שהכל הבל הבלים. ואם כבר קוהלת, במידה רבה שואף הספר להעביר לנו, לחקוק בנו, את המסקנה המייאשת "אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא-יהיה להם זיכרון--עם שיהיו, לאחרונה". הדבר היחיד שאני יכול לומר לרעת הספר (אם תופסים את זה כמגרעת) הוא שלקרת הסוף הספר הופך מעט למסחטת דמעות. שוב, לא בטוח שאפשר לראות בזה משהו רע.

» ביקורות נוספות של sveta oaky
» ביקורות נוספות על סטונר