הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 בינואר, 2022
ע"י זרש קרש
ע"י זרש קרש
"היינו כשני נוסעים שהגורל קשר אותם אל ספסל משותף למשך מסע ארוך ברכבת. חייבים לנהוג זה בזה שימת-לב, להקפיד על נימוסים זהירים, לא להטריד ולא להידחק זה אל זה, גם לא לחטט הרבה." הציטוט הזה הנו מתוך "מיכאל שלי", עמוס עוז. אך באמת תהיתי לעצמי תוך קריאת "סטונר" כיצד זה נכתבו בסמיכות כה קרובה שני רומנים, האחד בישראל המתרחש בתוך ירושלים הקטנה שלפני מלחמת ששת הימים על אשתו של "הדוקטור מיכאל גונן, גיאולוג, איש נוח" ומעבר לים בארה"ב יצא ב1965 סיפורו של סטונר, הוא מעין "הצד של מיכאל" בעניין.
טוב. סליחה על ההשוואה, אולי באמת אסור להשוות בין ילדים וספרים.
סטונר גדל בבית של עובדי כפיים ובעצם נטול חלומות או שאיפות שיבוא יום ויגאל אותו מן הבדידות הקיומית של היותו בן יחיד, מן השתיקות הסוככות מכל עבר בבית. יום זה מגיע, אך סטונר כמדומה ממשיך ונושא את לבדיותו ושתיקתו עמו לכל מקום. הוא משתלב בתוך אוניברסיטת מיזורי, קולומביה, עובר מלימודי חקלאות אל ספרות ומתגלה ככישרון גדול. עם זאת, משהו נותר בו לאורך העלילה כולה כמן "נוכח-נפקד" בחייו שלו עצמו.
זה לא שאין בו רגש. כלל לא זה העניין. הוא מתאהב בבתו גרייס, יש קשר זוגי ששם פתאום מתעורר בו ניצן רך לחיים ונראה שאולי יש אפשרות שיסיר את השריון שעטה על עולמו הפנימי. עם זאת, קצר הוא האביב. וכשקמל אותו ניצן, שב סטונר אף בנוקשות רבה הרבה יותר ממקודם, אל מעטהו ואל התכנסותו התהומית עוד ועוד פנימה. אל דחיקת העולם שבחוץ הרחק הרחק מעבר לו.
עלו בי מחשבות מעניינות אגב קריאת הספר (וזו כבר בעיני סיבה מצוינת לקרוא) אחת מהן התכתבה עם הציטוט המקסים הבא:
"בנעוריו ראה סטונר באהבה מצב קיומי מושלם, שאדם בר-מזל יכול למצוא את דרכו אליו; בבגרותו הגיע למסקנה שהאהבה היא גן עדן של דת כוזבת, שיש להביט בו באי-אמון משועשע, בבוז חולין עדין ובנוסטלגיה מלאת מבוכה. ואילו עכשיו, בגיל העמידה, החל להבין שאהבה היא לא חסד נשגב אך גם לא אשליה. הוא ראה בה פעולה אנושית מתהווה, מצב שנוצר ומשתנה רגע אחר רגע ויום אחר יום, באמצעות הרצון, התבונה והלב."
איני יודעת אם סטונר נשאר נאמן לתחושתו זו שמובעת עדין כל כך כאן. אך בי הדברים עוררו מחשבות על עניינים נוספים בחיים שניתן במהלך ההתבגרות לנוע בהתבוננות בהם, ואולי גם הם "פעולה אנושית מתהווה" מעין זו. אולי אושר אישי. אולי עולם רוחני. אולי יחסי אנוש. אולי עוד.
מומלץ
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אהבתי מאוד את הסקירה.
סקירה מלאת מחשבות שלך
בדברים ברומו של עולם. אין לי סיבה מדוע לא הגעתי אליו עדיין. אולי בגללמ הרשימה הזו של ספרים קורצים יותר. תודה תודה לך זרש |
|
|
זרש קרש
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
מבינה אותך סקאוט. או לפחות נדמה לי שמבינה, מרקמת העור הנפרדת שהיא אני. אבל אני חושבת שיש בי אחרות מן הדמויות הללו, גם "גולם גנץ" (אם אבא שלו קרא לו ככה, אז לי מותר, נכון?) וגם ממופעיה של חנה או אדית המבעיתים בלבוש המרהיב, שעוד יום יעלה אבק ונפטלין.
אבל דווקא בגלל שהם לא בבואות-זרש הם כה מסקרנים. אני כנראה אחיה רק פעם אחת, וכבר עכשיו השעון מתקתק לי (עדיין לא עם כותרת ספציפית, כן? אבל כולנו במצב סופני זה או אחר) נורא מעניין אותי איך זה לעבור ביקום הזה ממקום קצת אחר. אני למשל, ממש לא בעלת יכולת איפוק וחריקת שיניים סטונרית או יכולת לצמצם את מרחב החיים שלי. אני גם לא המאהבת שלו שיכולה לעזוב בלי מכתב. בלי. אבל דווקא מכיוון שאני לא יכולה להזדהות במובן של זהות ודמיון, אפשר להתחפש שם יופי. מבינה? אז כזה מן |
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
סקירה יפה. את סטונר ניסיתי לקרוא אבל זנחתי. בזכות סקירתך אתן לו הזדמנות נוספת.
את מיכאל שלי קראתי בעקבות לימודי הספרות בתיכון וסבלתי מכל רגע... האירוני הוא שאני הצטרכתי לקרוא אותו בשנית במסגרת לימודיי באוניברסיטה, גם לאחר הניתוח המעמיק של הדמות של חנה, הסובב אותה, ההקשר הלאומי- פוליטי וכל היוצא בזה, לא שיכנעו אותי להזדהות איתה. היא דמות בלתי ניתנת להבנה ולהזדהות ואם לא ניתן להזדהות עם דמות, בייחוד זו הראשית שכל הספר סובב סביבה ועולמה הפנימי אז זה אומר הרבה מאוד... את א"ב יהושוע אני דווקא מחבבת. את המאהב לא יצא לי לקרוא אבל סיפוריו הקצרים מוצלחים. מעניקים את הבדידות והאלימות והייאוש של חנה אבל עם חן מסוים. נותן לי טעם של עוד גם לספריו הארוכים, באורך מלא. |
|
|
זרש קרש
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הצחקת אותי בכיזה כיף פואנטה :) אבל הייתי בוחרת ב"הר-אבן" כבד ראש כזה נדמה לי.
זאבי וyaelhar מעניין (בתור מי שהכריזה כאן על העדפת הכנות אני לא יכולה לנזוף או להעמיד בפינה הפעם) סטונר הוא הזוית הגברית חורקת השיניים וחושקת השפתיים כנגד המציאות ותלאותיה. אדית/חנה מגיבות אחרת ליקום וסערתו, יש שם יותר קריסה והתפרקות או נסיונות נואשים לכבוש ולפתות אותו לשוב ולהפוך קסום. תודה יוסף. נראה לי שסטונר היה עובר אחרת לגמרי בגרון הנפש, ובהחלט שווה קריאה מחודשת. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אני כמו זאבי - התעניינתי בהקבלה שעשית בין הספרים, אבל אהבתי מאד את סטונר וסלדתי מ"מיכאל שלי"..
כספר - סטונר פשוט נפלא והשאיר רישום שלא דוהה עם השנים. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
סקירה מעניינת מאד, תודה לך.
כמו שכבר כתבו לפניי, ההקבלה שעשית מעניינת, רק שככל שזה נוגע לי, את סטונר אהבתי מאד ואת מיכאל שלי ממש לא… |
|
|
יוֹסֵף
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מצוינת לספר מצוין!
מאוד מעניינת הבחירה שלך להשוות בין שני הספרים הללו, ואחרי שהדברים נכתבו הם נראים טבעיים ומתאימים. את שניהם קראתי לפני שנים, ואף שאהבתי כבר אז, מן הראוי היה לחזור אליהם כעת במבט בוגר ומהורהר יותר.
|
|
|
משה
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת טובה לספר מצויין שנשאר בראש הרבה זמן.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
כל כך לא התעניינתי בסטונר הזה עד עכשיו, ואלף אלפי פיקסלים לא הועילו והנה,
התהוותה ההחלטה.
וסתם חשבתי לי שאם הוא היה נכתב בעברית (מתאים ל-א.ב.יהושע, עם כל הלבדיות וכו') ונקרא "אבני" או "חרצני", מה היה עולה בגורלו. מחשבה לא מעניינת בעליל אבל זה מה יש כרגע. |
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
מוזר לי שלא אהבת. ובכל אופן גם אני תמיד מעדיפה כנות.
|
|
|
זרש קרש
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אהלן בת-י'ה, האמת מרגיש לי על זמני,
אולי יותר עניין של גיל מאשר תקופה. אני זוכרת שהתלבטתי אחרי שקראתי את "מיכאל שלי" אם זו ירושלים של לפני ששת הימים, אם זה מעמד האישה וכן הלאה, או שמא אלה החיים ומורכבותם הבלתי מתערערת ובלתי משתנה. שהתפאורה והאופנה היא אלמנט, אך לא מהות. לצערי קראתי את הנרות בערו ולא אהבתי (יודעת שזו בעיה, אך מה לעשות. מעדיפה כנות) אמנם קראתי מאוד מזמן, אבל כנראה בגלגול הזה לא נתראה שוב. בכל מקרה תודה על ההמלצה ועל חוות הדעת |
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
השוואה מעניינת, זרש קרש, אהבתי את ההקבלה שלך.
וכמו שאני זוכרת, באותה תקופה הרבה אנשים חיו כך. פרנסה, בית, ובעיקר שלא יהיו דרמות בחיים. דרך אגב, בהתייחס לציטוט שרשמת כאן, וגם לתובנה בהמשך ממליצה לך לקרוא את: "הנרות בערו עד כלות" בטוחה שתאהבי. |
|
|
זרש קרש
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה אהוד, איזה כיף שהצלחתי להאיר מכיוון חדש. מעניין איך ראית את דמותו בקריאתך שלך.
תודה רבה מורי, יצא לך לקרוא עוד משל ויליאמס? בדיוק מתלבטת אם כדאי בהחלט עמיחי. מצד אחד קצת מבאס שויליאמס לא זכה להכרה בחייו על ספר כה משובח, מצד שני הזיהוי של הדמות עם המחבר כה יפה שחבל להרוס... |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
לגמרי.
ספר מעולה. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
סקירה נהדרת לספר נפלא ממש.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
זרש קרש, צורת המחשבה שלך
מצאה חן בעיניי. מעניין לחשוב על "סטונר" בדרך שאת כתבת עליו,
אני לא יודע מה עם הקוראים האחרים אבל אני יכול לומר לך בכנות שלי עד עכשיו לא יצא לחשוב על זה ככה. |
35 הקוראים שאהבו את הביקורת
