ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

מה אהבתי בספר?

• הזדהות מוחלטת עם הגיבור, ומכאן – עם הספר עצמו, שכן זה ספר שבו האישיות של הגיבור היחיד מהווה את לב הרומן,כמשתמע משמו. סטונר הוא אדם טוב, אנושי, רגיש, וכך גם הספר – רגיש ומרגש. סטונר הוא אדם פסיבי, לא פסיבי במובן הכנוע והרכרוכי של המילה, אבל גם לא פסיבי במובן של פסיבי-אגרסיבי. פסיבי טוב לב.

• הספר מעלה את אחת השאלות הקשות ביותר והמקוממות ביותר: למה לאנשים טובים קורים דברים רעים? הספר לא נותן תשובה (ובעצם, יש תשובה?) ורק מספר סיפור ומניח לקוראים לתהות ולחשוב בעצמם.

• השפה של הספר: רזה אבל לא ענייה: שפה תמציתית, מזוקקת,ריאליסטית, חסכנית, חפה ממליצות. כל מילה במקומה.

• עלילה מותחת ורבת תפניות לא תמצאו כאן, ובכל זאת הספר מצליח לשמור על עניין וסקרנות לכל אורכו.

• חוץ מהאסוציאציה לספר איוב בסוגיית ה-"צדיק ורע לו", הספר עורר בי גם אסוציאציה לספר קהלת. האם יש משמעות לחיים? האם יש בכלל אפשרות להותיר איזה חותמת בעולם שבו כל בן חיים הוא בן חלוף? גם כאן הספר לא פוסק ולא מביע דעה ורק נותן לקוראים לחשוב ולהרהר.

• הספר מדגיש לדעתי את הסתמיות שבחיים: הבן אדם נולד, חי ומת. בין הלידה למוות הוא חי חיים סזיפיים. ולמרות כל הכאבים והתסכולים והאכזבות שיש בחיים ושבאים לידי ביטוי בספר,הספר מצליח להביא גם את נקודות האור הקטנות והיום יומיות בחיים.

• כולנו סטונר.


מה לא אהבתי בספר?

• שכולם אהבו אותו... מקורי אני כבר לא אהיה...

בשורה התחתונה: ספר קטן-גדול. ואם תרצו אפילו פצפון-ענק. ממליץ בחום.

» ביקורות נוספות של קצר ולעניין
» ביקורות נוספות על סטונר