ביקורת ספרותית על השתנות מאת קרול ברג
ספר טוב

---

אני מרגישה כמו אחרי זלילה בלתי אחראית של מגש פיצה ענק. זו טרילוגיה לא רעה בסך הכל, ובכל זאת נראה לי שזמן רב יעבור עד שיהיה לי חשק לגעת שוב בספר פנטזיה כלשהו. אחרי 1,350 עמודים ארוכים על אלים, שדים, נסיכים וקוסמים ואי-אילו יצורי ביניים, אני מרגישה רווויה, שלא להגיד מוצפת, מהדבר הזה.

מטבעי, אני נוטה להססנות בכל הנוגע לספרי פנטזיה. בכל פעם שאני מחליטה לנסות ספר בז'אנר, אני עושה זאת בחשש למצוא את עצמי תקועה בתוך ספר ילדים בלתי נגמר, ואני מתייחסת לספר כחשוד בעניין הזה, עד שתוכח חפותו... לזכותה של הטרילוגיה הזו אומר קודם כל שילדותית - היא לא. וזו מבחינתי נקודת זכות גדולה. יש בה עומק, מערכות יחסים מורכבות, דמויות בוגרות, רעיונות מעניינים, וגם קצת חומר למחשבה.

הסיפור מתמקד בשתי דמויות. סייאון, המספר, אדם שנולד לעם שמקדיש עצמו למלחמה בשדים. הוא ניחן בסגולות וכישורים מיוחדים, ומסוגל להיכנס לנשמותיהם של בני אדם ולשחרר אותם מדיבוק השד שרודף אותם. הוא עשה זאת, עד אשר ארצו נכבשה על ידי כובש אכזר וסופחה לאימפריה הדרזית. כמו רבים מבני עמו, הוא נופל בשבי והופך לעבד נרצע, משולל כוחות ומשולל זכויות במשך 16 שנה. הדמות השניה היא הנסיך אלקסנדר, בנו של הקיסר של האימפריה הדרזית, שקונה את סייאון לעבד בדיוק בתקופה שבה מתחילות צרות בממלכתו. סייאון מזהה בנסיך היהיר והשחצן, טוב-לב נדיר שחבוי עמוק בתוך נפשו, ומרגיש צורך לסייע לו, למרות ההשפלות שהוא סופג ממנו. מכאן מתפתחת עלילה רחבת היקף ורבת תהפוכות שמשתרעת על פני שלושה כרכים.

מבין שלושת הספרים, 'השתנות' הוא הטוב ביותר. יש בו משהו מאוד אנושי, רגיש ועדין. הנושאים המרכזיים שלו הם אוניברסליים ולא תלויי תרבות או תקופה, ומרכז הכובד שלו הוא סיפור הנאמנות והחברות המיוחדת שמתפתחת בין סייאון לאלקסנדר. הספר מרתק, נוגע ללב נקרא במהירות ובנשימה אחת ובהחלט נותן הרגשה של 'אגדה' מורכבת ומעניינת למבוגרים.

בספר השני, 'התגלות', יש רעיון נוסף שמצא חן בעיני: מה עובר על אדם שמגלה שעולם הערכים והאמונות שלו מבוסס על שקר. על מיתוס כוזב או על טעות. הרעיון כשלעצמו מרתק, והוא בהחלט יכול להוות אלגוריה מעניינת לסיטואציות מהחיים האמיתיים (באופן מוזר זה מתחבר לי ברמה מסוימת לספר שאני קוראת עכשיו 'מתי ואיך הומצא העם היהודי?'...) יחד עם זאת, למרבה הצער, יש בספר הזה גם משהו כמו 100-150 עמודים משמימים ומרובי תיאורים על עולם השדים שייבשו אותי לגמרי.

בסופו של כרך זה מצאתי את עצמי בפני דילמה קשה: מצד אחד, מיציתי את הסאגה. נהניתי, היה טוב, אבל הספיק לי. מצד שני, העלילה לא הגיעה אל סופה. היה לי ברור שאם אני לא ממשיכה עכשיו ב'שוונג' אחד לכרך השלישי והאחרון, לעולם לא אצליח להביא את עצמי לחזור אליו כדי לסגור את הסיפור וזה כאילו להפסיק לקרוא ספר באמצע. אני לא אוהבת לעשות את זה.

אז ככה שכמעט בעל-כורחי נכנסתי לספר השלישי, וכמובן שעם גישה כזו, לא היה לו הרבה סיכוי. קראתי אותו בחוסר חשק, ולא אהיה הוגנת כלפיו אם ארחיב בדבריי על מגרעותיו, רק אציין שלרוע המזל הוא גם הספר הארוך מבין השלושה, ואני מאמינה בכל ליבי שהוא לא היה ניזוק במאום לו היה מקוצץ בחצי. לפחות.

לסיכום, הטרילוגיה של קרול ברג הינה פנטזיה מיוחדת, בוגרת ומורכבת. יש בה דגש רב על מערכות יחסים בין אנשים, וגם על נפש האדם ותחושת ה'אני' שלו, אבל קשה לי להמליץ עליה בפה מלא מכיוון שהיא פשוט ארוכה מדי. אני כותבת כמי שאינה חובבת מושבעת של הז'אנר, ויכול להיות שזה מקור חוסר הסבלנות שלי, אבל הסבלנות אכן אזלה לי. בשני הספרים האחרונים יש קטעים רבים שחוזרים על עצמם, ואפשר היה בקלות לצמצם אותם לספר אחד, מהודק ומעניין יותר.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על השתנות