ביקורת ספרותית על השתנות מאת קרול ברג
ספר טוב

---

****




קודם כול, כחובב בדיחות אבא מדופלם (מקום רביעי בעולם), אז מה זה השם הזה לספר? הרגתם אותי, באימא.

אוקיי, אז אחרי שהורדנו את זה מהשולחן, "השתנות" (חיחיחי) זה אחלה ספר, ולא מוזכרת בו אפילו אסלה אחת!
(די, זהו. אני מבטיח. אבל, אהה, הוצאת גרף, הייתם צריכים לקרוא לספר הזה "טרנספורמציה" ולסגור עניין).

****

עכשיו כשאני קורא את המאחורה, כל הספר הזה נשמע כמו וואחד בולשיט, ואולי כל מה שגרוע בפנטזיה. ככה גם הרגשתי בעשרה או עשרים העמודים הראשונים. שוב כתיבה רוויית פאתוס, ועולם ימי-ביניימי מטופש, עם חרבות ומלכים ורוזנים ונשפים ומחוכים ודרקונים (שבטח מדברים אנגלית במבטא סקוטי), אנשים שמשלמים בזהב ואוכלים תרנגולות צלויות ולוגמים שיכר. שוב גיבור שמתחיל כסוג של אנטי-גיבור המגלה את ייחודו - ואז את כוחותיו - כנגד כל הסיכויים. בטח הוא גם יהיה טוב בחץ וקשת או משהו.

אלא ש... התבדיתי. ככל שהתקדמתי בקריאה גיליתי שקל לי יותר ויותר להתמסר לדמויות, ולתחושת הגילטי פלז'ר הכמעט מובנית בקריאה של פנטזיה טובה, אף על כל החסרונות לעיל. הדמות הראשית, עבד נקלה (באמת נקלה, אפילו נקלה מדי - המיץ של הסחי של הזבל, מלקק את סוליות נעליו של האחרון בשרשרת המזון), נצר לעם כבוש, העושה בשירותו של נסיך נעלה (שנמצא, מטבע הדברים, בראש אותה שרשרת מזון) מתקרב קמעא קמעא אל אדוניו בשם איזשהו צורך עלום להגן עליו מפני מי שחורש את רעתו. לאט לאט השניים - הייתכן? - מתיידדים, ונחשפים פרטים על ההיסטוריה של העולם והעמים אשר חיים בו, על מזימתם הנפשעת של שדים להשתלט על העולם, ועל קיומה (איך לא) של נבואה עתיקה הגורסת כי בעתיד יקום גיבור וכן הלאה וכן הלאה אתם מנחשים את ההמשך...

אבל לא. וזה מה שאהבתי בספר. שלכאורה הוא תואם את הז'אנר ונופל ברוב המלכודות שגורמות לספרים כאלה להיות מעאפנים, ואף על פי כן דווקא מצליח לרוב לחרוג מהן ולהיות משהו אחר, שלא ממש מזכיר עוד יתום עם צלקת על המצח או מעשייה שגרתית על אורקים, קוסמים אכזריים וניצחון הטוב על הרע.

זה לא ספר מושלם אבל נהניתי ממנו כמעט עד סופו, ויש בהחלט מצב שאני ממשיך עם הבא בסדרה - ("חירבונים"?).

אעדכן.


****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על השתנות