ביקורת ספרותית על השתנות מאת קרול ברג
ספר מעולה

---

סיאון עומד בשוק העבדים כאדם כנוע שרוחו שבורה - צל של הלוחם והכשף שהיה בעבר. עברו שש-עשרה שנים מאז שאיבד את כוחות הכישוף שלו בטקסי הבאלתר - טקס בו קוברים את הכשף בחיים. הזיכרונות היפים על מולדתו אזריה ואהובתו היפהפייה, ליסאן, הערך העצמי שלו והזהות שלו נותרו קבורים עמוק בארון מתחת לאדמה, עטופים בדממה ואבק, לא מותירים בסיאון דבר מלבד טראומה קשה.

ההדחקה היא מנגנון הגנה של הנפש. כל זיכרון על חייו הקודמים, כאדם חופשי בארץ מולדתו, היה מביא עמו רגשות ומחשבות שמעוררים כאב נפשי עז. תחת השפלה יומיומית, אלימות חסרת רסן והתעללות מינית, סיאון היה מוכרח להדחיק את את הזיכרונות אל מחוץ למודעות, כדי להגן על עצמו מפני קריסה.

אלה הם חייו כרגע, אין טעם לחשוב על הארץ שנקראה פעם "אזריה". שם ממתין רק כאב.

שש-עשרה שנים חי סיאון כעבד, רואה את העולם אך לא נוגע בו. לא שותף לו. כל תכליתו היא לשרת אדם אחר.

ואז, אל שוק העבדים מגיע אדם שהוא ניגודו המוחלט: הנסיך אלקסנדר. לוחם אכזרי ויהיר, חסר סבלנות ובלתי צפוי, בעל נוכחות שאי-אפשר להתעלם ממנה.

נוכחותו בחייו של סיאון היא כמו, ותסלחו לי על הדימוי הפיזיקלי החנוני להחריד, משיכה בין מטען שלילי לחיובי - ניגודים שלא יכולים להתנתק זה מזה. לא באופן רומנטי.

(הלוואי שזה היה באופן רומנטי).

תחילה סיאון רק ממלא את תכליתו ומשרת את אלקסנדר, אבל אז מגלה שבאלקסנדר יש יותר ממה שנראה לעין. הוא מבין שעליו לעזור לו, לא מתוך אהבה, אלא משום שהוא מאמין שאלקסנדר הוא התקווה היחידה לעצור את מה שסטיבן קינג היה מכנה: "הרוע המוחלט". הראי-קירא.

במהלך 450 עמודים אנו עדים לסיאון לא רק מציל את אלקסנדר מפני כישופי השדים, אלא גם מפני עצמו. אלקסנדר הוא דמות הרסנית. האימפולסיביות והיוהרה שלו הרחיקו את כולם ממנו, גורמים לעם שלו ואפילו למעמד הגבוה לתאב אותו. הוא מצדו נהיה אדיש לעוינות הזאת, עד שסיאון, העבד שהתעמר בו, מגיע ומציל אותו מכישוף שדים.

התפתחות הדמות של אלקסנדר הייתה מדהימה. קרול הציגה אותו כדמות מתועבת כמעט כמו ג'ופרי באראת'יאון, וביד אומן הצליחה להפוך אותו בהדרגה לגיבור שיציל את העולם. וכל זאת מבעד לעיניו של מי שסבל ממנו יותר מכל: סיאון.

גם התפתחות הדמות של סיאון כתובה להפליא. הוא דמות מרגשת. אדם שהשלים עם גורלו ונעשה לצל כבול בשלשלאות, בטוח בכך שבני עמו (או מה שנותר מהם) רואים בו יצור טמא ומושחת, מתמודד עם הפחד הכי גדול שלו: לשוב הביתה.

גם הוא עובר מסע, לא אל הקצוות של טוב או רע - אלא פנימה, בחיפוש אחר האדם שהיה לפני שש-עשרה שנה.

סיאון מגלם את המוסריות שחסרה לאלקסנדר, מוסריות שיזדקק לה כדי להציל את העולם. אלקסנדר מגלם את הנחישות שחסרה לסיאון, ומלמד אותו מחדש, כילד הלומד את צעדיו הראשונים,

איך להיות לוחם.

זה לא העולם שנמצא בתהליך השתנות - אלא הגיבורים שבו.

5/5.

» ביקורות נוספות של Storm
» ביקורות נוספות על השתנות