ביקורת ספרותית על השיבה מהודו מאת אברהם ב. יהושע
ספר לא משהו

---

במסגרת הפינה "בוא נחזור למה שלא סיימנו" חזרתי לשיבה להודו. פעם, לפני שנים, קצת אחרי החזרה שלי מהודו ומהמזרח, עת שהספר יצא, גם אני קראתי אותו. הכול היה מעולה, רק שהדימויים של אהובת הגיבור העלו בראשי דימויים של המורה שלי לאנגלית. אומנם היא הייתה מורה מצוינת, אבל כל קשר בין מצוינות לחושניות לא קם ולא נברא בין הצדדים. כך שאחרי מספר תיאורים פשוט לא יכולתי להמשיך בקריאה יותר. יש גבול לדימויים שאני מוכן לשאת.
עכשיו, אחרי מספר שנים שהמורה לאנגלית כבר מודחקת היטב בתאים האחוריים של מוחי, העזתי לחזור כשהפעם ריקי גל היא זו שעולה לי בראש בכל פעם שאהבת הגיבור, דורי, מוזכרת. (נראה לי שהיא שחקה בסרט).
קטונתי מלהעביר בקורת על סופר כמו א.ב. יהושוע. לטוב או לרע. הוא יודע עברית. יודע לכתוב. להשתמש במילים הנכונות. וכנראה גם להעביר סיפור. ואכן, החלק הראשון של הסיפור מצוין. העלילה רצה, הדמויות מלאות ולא שטחיות. הרעיון מושך.
אלא שאחרי השליש הראשון של הספר מגיע המשכו. ש ע מ ו ם !
שעות נדון בקרני השמש הכתומות המרצדות מאחורי ענני הגשם ובקטע הים שניתן לראות ממרפסת הבית. באמת? זו קלאסיקה? התיאורים הללו מוציאים כל אדם מיושב מהדעת.
פעם קראתי בקורת על איזה ספר שהמבקרת טענה בו שהסופרים הישראלים יכולים לתאר על עמוד שלם טיפת גשם הנוזלת על חלון הבית. אבל תיאורים של יחסים הם לא מצליחים.
עמוד שלם הגיבור מתאר את התקרבותו אל אהובתו, איך האור זלג על הקירות ונתן אווירה מיוחדת ואיך הוא ניגש אליה התפשטו ו... זהו. נגמר התיאור. הייתי צריך לקרוא פעמיים את הפיסקה כדי לראות שלא דלגתי על כלום. לא תיאר אפילו נשיקה. כאילו איך אני אמור להתחבר לסיפור האהבה הזה?
ובכלל, כל העלילה נעה יותר מדי לאט. תיאורי ההרהורים שלו מתישים. המעשים שלו, הוא מתחבא מאחורי העץ. שש דפים אחר כך הוא מתחבא מאחורי עמוד. זו כבר סטייה ולא אהבה. ולא ברור כלל מה לשם שמים הוא מצא בה? למה הוא התאהב בה? אין כל חיבור בין הקורא לנקרא.
אז למה לא עזבתי באמצע? אחרי שנטשתי את הספר פעם אחת, ידעתי שפעם שלישית לא תהיה. מה אני גלידה?
והסוף? אחרי תלאות שסוף סוף הגעתי אליו, הייתה הרגשה שתלשו לי את הפרק האחרון המסיים. אין סוף, אין הבנה מה קורה עם הגיבורים. כנראה שגם לסופר נמאס כבר.
א.ב יהשוע אכזב אותי קשות. מצטער, אבל מי שעוד לא ניסה. התרחק כמו מאש.

ומה יש לקובה לומר בנושא: עוד סטייק כזה ואבדנו.

» ביקורות נוספות של אילן של קובה
» ביקורות נוספות על השיבה מהודו