ביקורת ספרותית על השיבה מהודו מאת אברהם ב. יהושע

---

סיימתי עכשיו לקרוא את הספר, ונותרתי עם טעם חמוץ- מתוק בפה. מצד אחד, כל מי שביקרה בהודו בחיה מרגישה איזו תחושת פרפור נעימה בבטן לאחר מגע מחודש עם כל הרפרנסים למגע הקסם של הודו ולתחושות שהיא מעוררת במי שמבקרת בה. לאורך כל קריאת הספר נוצרה בי תחושת הזדהות עם הדיוק בתיאור מערכות היחסים בספר, המורכבות, הדמויות השנויות במחלוקת, אין טוב ורע- יש מורכבות. מצד שני- אי אפשר להתעלם מתחושת הבטן שאומרת- משהו כאן עקום ודפוק מהיסוד. תחושת הבטן שמעלה תחושת רצון לטלטל טלטול פיזי את אותו הגיבור המיוסר, שלכאורה מתהדר ביושרה והמוסר הבריטי מבית ומצד שני בוגד בגידה כואבת באמון של אשתו (שכל מניעי החתונה איתי מהותם בגידה), הוריו,וכל הידידים והקרובים לו ולאשה המבוגרת עליה כפה את הרומן וגרם לה בעל כורחה לבגוד בבעלה, שהוא אגב נתן בו אמון מלא וראה בו ידיד. אי אפשר להתעלם מהתחושה המרומזת שגם אם אינה מגובה במעשים פיזיים שעצם הרומן האסור והמלוכלך הזה הוא זה שהביא למותו של לזר- בעלה של דורי.
אי אפשר להתעלם מהשאלה- איך הוא לא רואה בעצמו את החטא שבמעשה שלו, איך הוא נסחף אחרי המעשה עד כדי הברחת אישתו ובתו להודו, כדי שיוכל להיות עם מושא אהבתו. הוא רופא, תפקיד שכל מהותו הוא אחריות כלפי חיי אדם, אבל הוא עצמו נוהג בצורה בלתי אחראית כלפי הקרובים אליו ביותר מתוך מקום אנוכי ביותר של רדיפה אחרי אהבה בלתי אפשרית. כמעט ואין אזכורים בספר לרגעים בהם הוא מתייסר על הבגידה או הכאב שהוא גורם לסובביו, אלא רק מרדף ילדותי אחרי אישה שבהתחלה הוא סולד ממנה ופתאום באורח פלא מתאהב בה. הציפייה היא שבסוף הספר יגיע הקתרזיס שבו יתפכח, יבין את גודל טעותו, יחוש תחושת אשם מסויימת ויעשה כל שביכולתו כדי לאחות את שברי משפחתו המפורקת, אך לא- מי שעושה זאת עבורו זאת אמו, שלוקחת אחריות על הבן עם חוש המוסר הקלוקל שלה, הבן שמרחיק לכת ומשתמש בסיפורי גלגולי נשמות שספק אם הוא עצמו מאמין להם בכדי לתרץ את אהבתו ההזויה ומלאת החטא. קשה לקרוא ספר שבו תחושת ההזדהות עם הגיבור היא מועטה, אולם התחושה הזו מעניקה לספר נופך מציאותי- גם בחיים האנשים שאנחנו אוהבים, או אנחנו בעצמנו עושים מעשים לא מוסריים גם אם ראינו את עצמנו כאנשים הגונים.

» ביקורות נוספות של נעמה
» ביקורות נוספות על השיבה מהודו