ביקורת ספרותית על תיאום כוונות [מהדורת 2010] מאת חיים סבתו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 במאי, 2012
ע"י אברהם


"מעולה. מומלץ מאוד".

כך אפשר שהייתי בוחר להתחיל ולסיים את הביקורת שלי על הספר הנפלא הזה.
ואז - בסבירות גבוהה - הייתי חוטף קיתונות של רותחין מקוראיה הנכבדים של "סימניה". ונתתי אל ליבי שטוב יותר אם ינודו לי ברחמים על מה שכתבתי מאשר בוז ולעג על מה שלא כתבתי.
להלן דעתי – כפי הבנתי.
הספר מתחיל ב"ברכת הלבנה" ומסתיים "בברכת הלבנה".
אפשר שאתן דעתי על כך בהמשך הכתיבה. (או בהזדמנות אחרת)

יש סופרים המנסים להתהדר בשילוב המקורות בתוך כתיבתם, אך לאחר מבט מעמיק רואים שאין קשר בין המקורות לכתיבתם, זאת משום שפתם הנמוכה והעילגת. הניסיונות הכושלים שלהם לקפוץ מדיוטא תחתונה אל עבר השחקים, דומה היא לניסיונו של איקרוס לעוף. אך הגבהת-עוף אל קרני השמש גורמת למותו.

לא כן חיים סבתו, שכבר במילה הראשונה המתחברת למשפט אחד ועוד אחד – משפטים המקבלים עילוי כה עשיר וגבוה, עד שאך טבעי שהמקורות יתחברו מאליהן ויתמזגו עם הנכתב. לולי היותם - של הציטוטים מהמקורות – מנוקדים ומודגשים, ספק רב אם בעין בלתי מקצועית ניתן היה לחוש בהבדלים. שפה שאינה נשמעת ברחוב, ואף לא בהיכלי השן התרבותיים. שפה שכוחה הגדול באיכות המילה הנאמרת בזמן נתון ובדיוק מרשים מיוחד במינו. גם כשהוא חוזר אל שיגרת המילים "היום-יומית" הוא עושה זאת בהדרגה בלתי ניתנת להבחנה בין קודש לחול.

התוכן.
הספר מגולל את קרבות מלחמת יום הכיפורים בהם השתתף המחבר בגזרת הצפון, כשברקע – בכל עמוד ובכל אירוע – דמותו, של אהובו, ידידו ורעו, דוב, אינה משה ממנו אף לא לרגע.
במהלך הסיפור מלמד אותנו המחבר כמה פרקים מאלפים "בהלכות רעות, עבודת צוות, ואהבת הזולת".
לא ארחיב יתר על המידה בבחינת כל המוסיף גורע.

שם הספר "תיאום כוונות"

"תיאום עמדות", "תיאום מועדים", "תיאום שעונים", הם מושגים הלקוחים מחיי היום-יום.
"תיאום כוונות" הוא מושג הלקוח מהלקסיקון הצבאי כגון מטוסים אוניות, ובמקרה שלנו – בטנקים.
כך נדמה וכך ניתן לחשוב ששם זה – תיאום כוונות - ניתן לספר מאחת הסיבות שמניתי.
אולם ככל שהתקדמתי בקריאת הספר כך המילה "כוונה" על שלל הטיותיה בעברית חזרה ונשנתה - אין ספור פעמים -
אולי ב"כוונת מכוון שיכוונו לכוונתו" ולא בכדי.

כבר בעמוד 11 עושה המחבר שימוש במילה "מכוון".
"....לחברי דוב שהיה מהלך לצידי, כדי שייכוון לברך בשמחה.."
מאוחר יותר עם צאתו של החייל לחופשה שוב הוא מזכיר את העובדה שאינו יכול להתפלל מנחה בכוונה, כי זוהי שעת הדחק.
וסוף סוף כאשר הוא מגיע לירושלים, ונשארות בידו רק 16 שעות, אין הוא מדלג לביתו בשביל היורד לבית מזמיל,
אלא הולך הוא לבית הכנסת ל"תפוס" עוד "ברכת לבנה".
יודע הוא כי הסבא ממתין בקוצר רוח לשובו וקורא בספר תהילים, אך החייל בתוך עמקי מחשבתו
מכוון ליבו לסבא שאולי נמצא בפסוק האחרון של תהילים "כל הנשמה תהלל יה הללויה",
בדיוק אותו פסוק בה מסתיימת "ברכת הלבנה".

הדוגמאות עוד רבות, אך אסיים ב שניים מהם:
לקראת סוף הספר מביא את דברי הרמב"ם בעניין הקשור למלחמה: והציטוט כדלהלן:
"עוד תמהנו:הרמב"ם כתב שם שמי שיעשה מלחמה בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו טהורה, מובטח לו וכו'...."
לא עובר דף אחד ונושא הכוונה מגיע לשיאו ב 3 השורות האחרונות של הספר:
""שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם"
חזרתי ונענעתי לשמיים, כיוונתי כלפי דוב, ואמרתי לבדי,
"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שלוֹם עֲלֵיכֶם"
כל שאמרתי לעיל הוא מדין פטור בלא כלום אי אפשר,
אך כהרגלי, נוטה אני לקחת מכל ספר או חומר לימודי משהו למען שמוע-מוסר והשכל דעת.
בספר זה גיליתי אין ספור לימודים ולקחים. בחרתי לי אחד מהם באקראי, ללא כוונת מכוון
(ואולי כן), הנה הציטוט – לא נגעתי:

"שתקתי. הרהר דוב רגע והשיב: מכאן שיש מעשים ויש מעשים.
יש מעשים גדולים ועושים אותם אנשים גדולים, בשעות גדולות והכול יודעים עליהם.
ויש מעשים שנראים קטנים ועושים אותם בשעות קטנות של ימים פשוטים.
אבל באמת הם המעשים הגדולים והם המעידים מה הוא האדם לעולם הבא."

ע"כ.



32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אברהם (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה, יובל.
יובל (לפני שנה ו-5 חודשים)
אלו דברי טעם, לקרוא ולהתענג.
אברהם (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה רבה. yaelmylove
yaelmylove (לפני שנה ו-10 חודשים)
ואוו ממש נעזרתי מהניתוח שלך לערכה חלופית על ספר זה, תודות
חגית (לפני שנתיים ו-5 חודשים)
ביקורת מרשימה. אהבתי מאוד את הניתוח שלך, אברהם, ואת שימת הלב כי שם הספר חוזר כהד במהלך הסיפור, בהטיות ובכוונות שונות.
אברהם (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
בהחלט. הספר שווה כל שקל. תודה לך, shila
shila1973 (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
רשימתך כה יפה ומשכנעת עד כי אין מנוס מלרכוש את הספר וזאת אכן אעשה בקרוב מאוד,
תודה לך!
יוהנס1 (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אהבתי את הביקורת. עכשיו נשאר לי רק לקרא את הספר. תודה.
אברהם (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה לך, אלון, על המילים היפות והמחמיאות.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מצויינת על ספר נפלא של סופר נהדר. תודה, אברהם
אברהם (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
רונדו. שלום. אחזק את דבריך. בעוד שמלחמת יום הכפורים, לכאורה, נכנסנו למצב מתוך "אונס", הרי בשאר המלחמות הדבר היה בידנו.

לצערי הרב היום אין חזון ואין מנהיגות, ויש הרבה "חפ-לפ". אבל תמיד יש שאוהבים להתגלח על הזקן שלהם (שזה בעצם שלנו), ומייחלים לאיזה מזל שההיסטורייה תזכור אותם לטובה. אותם, כנראה, ההסטוריה לא תשכח. תודה.
אברהם (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
נוריקוסאן. תודה רבה. מחמיא מאוד
נוריקוסאן (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מרגשת המעלה מטעמו של הספר.
רונדו (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
הבעיה היא שאנחנו לא לומדים מההיסטוריה כמעט כל מה שנכתב על החידלון של מלחמת יום כיפור תקף גם למלחמת לבנון השניה, המלחמה המיותרת של אולמרט-פרץ-חלוץ וחבל שהם לא קראו ספרים כמו "תאום כוונות" לפני שיצאו וניהלו את הכישלון ההוא שעלה בדמים רבים ומיותרים.
אברהם (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה. שיווה. כף זכות זה דבר שיכול לקיים אדם, בלי שקיים מצוה אחת.
שיווה (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
מחק אז אחת לא צריך שתיים
שיווה (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
נו, אז כעת שאי אפשר לדון אותך ברותחין אז אדון אותך בכף זכות, נאה כתבת ודרשת.
חמדת (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אני -לא!!!מה שמגיע -מגיע בזכות!!!!
אברהם (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה חמדת. את נדיבת לב למעלה מן המשוער.
חמדת (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
מרתק ,חכם ,מבהיר נסתרות וגלויות.
אברהם (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תודה. גברתי.
שין שין (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אהבתי את הניתוח שלך.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ