“יש ופעמים שכאשר נוחתים אל תוך גיל מתקדם כמו שלי, חיים את העבר בחדווה - (או לפחות מהרהרים בחיוך על מעשה המשובה של ילדותנו) במיוחד מתוך מבט עינו של מישהו כישרוני אשר יכול לתאר את העבר הזה בצורה של מראות, קולות ריחות וצבעים.
כך הרגשתי כאשר קראתי את קובץ הסיפורים (לילדים?) מתוך "אדם ובהמה" (המאגד בתוכו מספר סיפורים כמו: האולר, מעשה באגוזים, עלי כינור ועוד) של הסופר שלום עליכם.
קטונתי מלחלק ציונים לסופרים גדולים ודגולים (אם כי אני עושה זאת לפעמים כמי שכפאו שד), אך זאת אומר: הכתיבה קולחת, עברית ישנה של פעם שלא אבד עליה הקלח תיאורי ההתרחשויות בדייקנות מופלאה כאילו הסופר כתב את האירועים בזמן התרחשותם.
אומרים שאסור לכתוב ספויילרים, נו אז אומרים.
אחד הסיפורים - שבקובץ זה - "כפרות" שבה את לבי לחלוטין והזכיר לי מעט את "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול

"כפרות" עוסק ב"מרד הגדול של בעלי הכנף" בסמיכות ליום הכיפורים וההתעללות של בני האדם בהם לפני יום הדין.
אביא רק קטע קטן מהפרק הראשון.

"עוד ביום הראשון של ראש השנה, בשעה שבני ישראל נוהגים ללכת אל הנהר להשליך 'במצולות ים' את חטאתיהם, אפשר היה לפגוש מחנות מחנות של עופות כשרים: תרנגולים עם תרנגולותיהם, 'קוקאות', עם אפרוחיהן הקטנים עם הגדולים, אצים, רצים מבוהלים ודחופים וראשיהם מתוחים כלפי מעלה, מתנועעים הנה והנה בריצה נחפזה, ומגמת פניהם הלאה הלאה מקץ העיר וחוצה.
בראשונה לא עלתה על דעת שום אדם מישראל לעמוד ולהסתכל במראה משונה כזה ולשאול את עצמם: מאין ולאן רצים העופות הטפשים האלה? ורק באחד מעשרת ימי תשובה, כשהתחילו הנשים מעיינות בלוליהם ובכלוביהם של העופות וראו שהנם ריקים ושלא נשאר בהם אף בעל כנף אחד, אז נתעוררה השאלה: מה זאת?
– השמעת אסוני הגדול? – כך מתאוננת עקרת בית אחת באזני שכנתה בקול בוכים ופורשת כפיה: – בלילה הזה נפתחו הכלובין והלולין שלי ונעלמו כל העופות שהזמנתי לערב יום הכיפורים!
ושכנתה הקרובה אליה מנחמת אותה:
– אחות אני לך לצרה זו; כמוך כמוני היום, גם אצלי לא נשאר אף עוף אחד.
– אויה לנו כי נדמינו! כי נשארנו בלא 'כפרות'!
עד כאן הציטוט החלקי מאוד.
ומכאן ואילך מתנהל דיון בין בני האדם הנקראים "בעלי בתים"
לבין העופות למיניהם הנקראים "בעלי כנף", דיון שבו כל צד רואה רק את עצמו-שלו אך אין הוא מבין ללבו של האחר. זה רוצה את כפרתו תמורת חייו של בעל הכנף, ובעל הכנף מוכן לעלות רק על שולחן השבת - בשעת הדחק בלבד.
שווה קריאה- כמו כל ספרי שלום עליכם”