ביקורת ספרותית על סמוך ונראה מאת ש"י עגנון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 8 בינואר, 2019
ע"י אברהם


בחרתי לכתוב על סיפור אחד מתוך קובץ הסיפורים "סמוך ונראה" את הסיפור "שני תלמידי חכמים היו בעירנו".
עגנון, ידוע במשיכתו באף את הקורא והכנסתו למלכודת מחשבתית\עלילתית.
לפני שאכתוב משהו על הסיפור הזה, אספר מעשה דומה. (לא ממש, אבל רעיונית)
באחת העיירות הגדולות באירופה, (לפני 150-200 שנה, או מעט פחות) , הייתה לרב העיירה הגדולה קופת צדקה (גמ"ח) שממנה היה השמש שלו נותן הלוואות למי שֶמָךְ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ
אך כל חודש היה צריך להחזיר תשלום מתוך ההלוואה, והפנקס פתוח והיד רושמת, והגבאים נפרעים תדיר מהלווים.
גביר אחד שירד מנכסיו, ביקש - וקיבל - סכום נכבד כהלוואה עד שה' ירחיב את גבולו.
משחלפו ימים רבים, ובעת ששפר מזלו של הגביר, הוא בא אל הרב להחזיר את הכסף, אולם הגבאי לא היה, והרב שם את הכסף בתוך הגמרא והבטיח שימחקו את ההלוואה מספר החשבונות.
הרב שכח מהעניין. וכשהגיע מועד הפירעון בא הגבאי לגבות את הכסף. הלווה אמר שהחזיר לרב. הרב אמר שהוא לא זוכר דבר כזה.
בין כך- ובין כך יצא שם רע על הלווה וכולם נידו אותו, עד שנאלץ לעזוב את העיר בבושה גדולה ובצער רב.
ערב פסח הגיע ובביתו של הרב עשו בדיקת חמץ כולל בדיקת הספרים וְנִעוּרָם, הנה מתוך אחד הספרים נפלו שטרות רבים. הרב נזכר במעשה עם הגביר ותפש את ראשו ואמר: "אוי לי מיום הדין, ואיך אמצא את האיש? ואיך אחלה פניו?"
נשלחו שליחים לערים סמוכות והאיש נמצא.
הרב ביקש ממנו מחילה. האיש סירב למחילה זו. "ומי יחזיר את הכבוד שאבד ואת השם טוב שהיה לי?" שאל.
הרב הציע שהוא יכריז בבית הכנסת קבל עם ועדה שזה באשמתו.
האיש סירב, בנימוק שהאנשים יחשבו שהרב החזיר מכיסו.
לבסוף הציע הרב הגאון שישיא את בתו לבנו של הגביר (שהיה עם הארץ גמור).
כאן כבר הסכים הגביר שהרי להיות מחותן של האדמו"ר אינו דבר של מה בכך. וזו הוכחה שהוא לא גנב דבר.
ראו מה כוחה של הלבנת פנים!
את כל זה כתבתי כדי להמעיט ככל האפשר בספוילרים בהמשך.
====================
כבר מהעמודים הראשונים בסיפור "שני תלמידי חכמים היו בעירנו". רואים בבירור את כיוון מחשבתו של עגנון ביצירות ניגודים רבים ומהותיים.
מצד אחד - צעיר עני בנו של הטוחן שאמנם ידע את פרקו ובעל שכל חריף, אך עיקר עיסוקו בסיוע בטחנת הקמח. ובין לבין למד מעט עם ילדי הכפר אצל הַמְלַמֵּד (במלעיל)
וממולו - עילוי תורני, ר' שלמה, בנם של קדושים וגאונים עם שושלת יוחסין רמת מעלה. שנישא זה מכבר לבתו של הגביר העשיר.

עם מות אביו של משה פנחס, ומכירת טחנת הקמח, משה פנחס שם פעמיו לבית המדרש הישן (שם גם ישן בלילות) ללמוד תורה ולהחכים, ורק אחת לשבוע היה מגיע אל בית אמו, וכך, כאוטודידקט, השלים את כל התלמוד ישר והפוך, ואף שלט גם בקבלה כגדול תלמידי החכמים.
בינתיים מגיע לעיירה העילוי הגדול בנם של קדושים, אשר מתמקם בבית מדרש אחר. שמעו הולך וגדל עד שמשה פינחס עוזב את בית המדרש הישן והולך לשמוע תורה מפי העילוי הגדול.
נפשו של בן הטוחן נקשרה בנפש העילוי, עד שכאשר למדו בשקלא וטריא, דומה היה שמלאכים מטים אזנם לפילפוליהם.

אולם יום אחד אמר העילוי דבר מה וברגע של זחיחות דעת עלב במשה פנחס וזה לא ידע את נפשו מצער, עזב את בית המדרש ואף לבית המדרש הישן לא חזר, אלא מצא מקום אחר להרחיב את ידיעותיו. וגם כדי שלא ימצאו אותו.
אף על פי כן העילוי שלח שליחים לבקש את מחילתו וכולם חזרו כלעומת שבאו.
גם העילוי עצמו ניסה להפיס את דעתו, אך תשובתו הייתה תמיד: "לא יהיה חלקי עמו, לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא"

(כאן זה המקום לספוילר, אך לא אביא אותו)

הערת אגב. (של כותב הסקירה)
אמר רבי חייא בר אבא ) מסכת קידושין, דף ל' עמוד ב') : אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר"אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" אל תקרי בְּסוּפָה, אלא בְּסוֹפָהּ.
אך בסיפור כאן, זה לא המקרה! כאן הייתה העלבה אישית, ולא ויכוח תלמודי. ועוד בפני רבים שהפכו את משה פנחס למשל ולשנינה.
הסיפור נודד למקומות ומחוזות אחרים ועוקב אחר שני החכמים.
בכל עת שהעילוי היה נותן דרשה מפולפלת, היה משה פנחס נוכח במקום ולו רק כדי לבטל את דבריו של העילוי אם בהבאת ראיות סותרות מגמרא זו או אחרת, או בדקדוקי עניות מ'התוספות' ומהמהרש"ל, עד להפרכתם ולהעמדתם של דברי העילוי על כרעי תרנגולת וכן הלאה כיוצא בזה,(מעין ניסיון להעליב את העילוי אולי בכך יבוא התיקון להעלבה הראשונה) אך תמיד היה מענה לעילוי.
קנאה רבה הייתה לו למשה פנחס, אך העילוי תמיד האיר לו פנים. וניסו להפיסו, אך משה פנחס בשלו.
צער רב היה לו לעילוי הגדול, רבי שלמה. בינו לבין עצמו אמר : לו בנותיי לא היו נשואות, הייתי משיא לו אחת מהן, עתה שאין זה כך, יצא בהודעה וגם רשם בצוואתו שהוא מצווה שיקברו אותו ליד משה-פנחס לכשיגיע זמנו להיפטר מהעולם הזה.

ויהי כי ארכו הימים ומשה-פינחס נפטר לבית עולמו - ונטמן בבית החיים שבפאתי העיר.
חלפו עוד שנים אחדות ורבי שלמה העילוי הגדול, שהפך לגאון גדול, ורבה הנערץ של העיר, הרגיש שקיצו קרב, ברך את בני ביתו ומשרתיו וטרח להזכיר שיקברו אותו ליד קברו של משה-פינחס. וכך היה.
אך לכשהפשירו השלגים נתגלה כי רבי שלמה קבור ליד "בעל אות ומופת" סבו הדגול (של רבי שלמה) שאף שמו היה רבי פינחס, הרחק-הרחק מקברו של משה פינחס.

אולם כבר כתבנו בתחילה את דבריו של משה פנחס "לא יהיה חלקי עמו, לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא"

וכך נתקיימה "קללתו" של משה פנחס "לא יהיה חלקי עמו, לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא"
(המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא)
=======
לכאורה נדמה היה שהסופר המהולל ש"י עגנון מנסה לספר לנו על הקנאה הרבה, לא כן הדבר.
את מה שהוא באמת רצה לומר מופיע בשורה האחרונה של הסיפור. (ולשם כך כדאי לקרוא)

עגנון - זה עולם אחר בספרות היהודית ובכלל.
מומלץ בחום גם למי שאינו מצוי בהוויות אביי ורבא, אבל מבין דבר או חצי דבר בהלבנת פנים בפרהסייה.
יש עוד מה להוסיף ולהעמיק בסיפור מיוחד זה ולהוסיף תובנות ורעיונות, אך אני בדעה של "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַ*קּוֹצְרִים* ה' עִמָּכֶם" וכל מטרתי לגרות את הקורא ולהטעימו מעט מעגנון.
יש שיבינו את הסיפור באופנים אחרים, אך כפי שכתבה כאן אחת המבקרות "לכל אחד יש את העגנון שלו"
ולקוראים ינעם.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אברהם (לפני 5 ימים)
תודה רבה רחלי.
אכן ימים קשים
אני מניח שגם לך זה לא פשוט.

תודה
אברהם (לפני 5 ימים)
תודה גם לך, בת-יה היקרה
רחלי (live) (לפני 5 ימים)
אברהם, אדם מוכשר שכמותך, בעל כישרון כתיבה ייחודי ומיוחד, קראתי את הביקורת שלך, ואולם אני בוחרת לא להגיב עליה אלא לכתוב לך... שאני משתתפת בצערך על אובדן אחיך הצעיר, ורוצה לאחל לך שתדע ימים טובים מאלו.
שלא תוסיף עוד דאבה וכאב.
ת.נ.צ.ב.ה
בת-יה (לפני 5 ימים)
תודה, אברהם, מאיר עיניים.
אברהם (לפני 6 ימים)
שין שין
תודה רבה על מילותייך המחמיאות.
שין שין (לפני 6 ימים)
תענוג של פוסט! בשביל פוסטים כאלו אנחנו צריכים את "סימניה".
אברהם (לפני שבוע וחצי)
חני תודה רבה. בהחלט. גם מילים הנישאות ברוח יכולות להזיק היזק שאין לו תקנה.
אברהם (לפני שבוע וחצי)
רץ - תודה רבה.
אכן, שווה לנסות. לא רק שאין כאן הפסד, יש כאן רווח גדול.
רץ (לפני שבוע וחצי)
פשוט נפלא - איך העיירה היהודית וארון הספרים היהודי כורכים יחד לסיפור עגנוני, אחרי הביקורת שלך בטוח אנסה
חני (לפני שבוע וחצי)
כתבת נפלא. איך שאני לא מתבוננת על שני ההבטים, הם שניהם פוגעים באדם הנוטר ובאדם המלבין.
כלומר כשאנחנו מלבינים גם אם בשוגג
באותו רגע פגענו בעצמנו. מילים אף פעם לא הולכות לאיבוד או נעלמות. הם ממשיכות להתגלגל עד שהאדם לוקח מילותיו בחזרה ומתנצל.
סקירה מאירת דעת. תודה
אברהם (לפני שבוע וחצי)
yaelhar. תודה רבה. אכן זו רעה חולה, אדם קרוב אצל עצמו. אך לאחרים אין לו טיפת רגישות.
אברהם (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, אפרתי. הַלְוַאי וִיאַמְּנוּ דְּבָרַיִךְ. לֹא יִהְיֶה מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מחכימה ואמירת עיניים.
כמה טוב היה לו אנשים היו לוקחים בחשבון את רגשות זה שהלבינו את פניו בפרהסייה. כמו שזה - אנשים מתייחסים מאד לעלבונם אבל כשזה מגיע לזולת - אין לו עלבון ואין לו דיין...
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
סקירה מלומדת, שמכבדת מאוד את הסופר הדגול. עגנון בוודאי שמח בשמיים.
אברהם (לפני שבוע וחצי)
shila1973 , הסמקתי ממילותייך הזכּות. תודה וברכה לך.
כמי שקרא את רוב הביקורות הנהדרות שלך בנושאים שונים ומגוונים, יודע אני שגם לעגנון תמצאי את המילים הנכונות וגם לך זה יצליח בכבוד ובקלות.
היי ברוכה.
אברהם (לפני שבוע וחצי)
Command, תודה רבה, אכן אדם (וסופר) נפלא הוא עגנון.. ועליו נאמר "להנחיל לאוהביי י"ש..)
אברהם (לפני שבוע וחצי)
עמיחי, תודה רבה.
עמיחי. ראשית תודה על תגובתך היפה וכן על הערותיך והארותיך.

לא מצאתי לנכון לתת דגש גם על איסור "נטירה" מול "הלבנת פנים", הן מהטעם שזה היה מוסיף אריכות לביקורת, אך בעיקר משום שלעניות דעתי המעטה, אין הן עומדים ממש זה מול זה, בתחום ההגדרה ההלכתית ל"מהי נטירה, ומהי נקימה"
לטובת מי שלא מכיר את ההגדרות, כפי שמופיע בתלמוד ו"בספר החינוך" אכתוב אותן כאן.

מהי נקימה
"אמר ראובן לשמעון השאיל לי קרדומך ולא השאיל, ולמחרת שמעון אמר לראובן השאיל לי מגלך וראובן לא השאיל, ואמר לשמעון: "כשם שלא השאלת לי קרדומך, כך אני איני משאיל לך את המגל"
הרי זו נקימה (מעין מידה כנגד מידה על דרך השלילה - וזוהי עברה מדאורייתא)

מהי נטירה?
אמר ראובן לשמעון השאל לי קרדומך ושמעון סירב.
למחרת אמר שמעון לראובן השאל לי מגלך, וראובן השאיל לו את המגל, אך הוסיף "אני לא כמוך, למרות שאתמול לא השאלת לי, בכל זאת אני משאיל לך"
זוהי נטירה

אם כן מתוך האמור, למרות שמשה- פסח התעלם לחלוטין מר' שלמה (ובלשוננו ראה בו אוויר) וסירב לכל פנייה של פיוס, אין בהכרח שזו נטירה כהגדרתה, כי אולי הייתה כאן שנאה שחלחלה, או קנאה רבה.
תעיד על כך ההלכה שאדם שהוציאו עליו שם רע, אינו חייב למחול ואפילו לא ביום הכפורים ורק ממידת חסידות יש עניין לסלוח.
וגם אם אקבל את דבריך, הרי אין ספק שהלבנת פנים חמורה לאין ערוך מנטירה, כי המלבין הריהו כשופך דמים (כי שהעירה Tamas) עד כדי כך שאין לו חלק לעולם הבא בעוד שנקימה ונטירה, הרי הן (בהמעטה, כמובן) מעין "סכסוכי שכנים" האסורים מהתורה.

בהחלט, מרגליות יפות יש ב"סמוך ונראה" אחדים מהם קראתי מזמן ובהזדמנות אתן את הדעת לקראם שוב.
תודה רבה עמיחי על הדברים היפים שכתבת
shila1973 (לפני שבוע וחצי)
אברהם,
אתה התגלמות המופלא! נהניתי מאוד לקרוא סקירתך.
על עגנון אין עוררין וגם אני מאמינה שלכל אחד, העגנון שלו.
עוד לא מצאתי את המילים הנכונות על מנת לכתוב אודות סיפוריו סקירה, שמחה שהצליח לך כל כך טוב ובכזה כבוד
Command (לפני שבוע וחצי)
ביקורת נפלאה על אדם נפלא. תודה
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
אברהם, תודה רבה. יפה כתבת.

תרשה לי להוסיף עוד היבט של הסיפור "שני ת"ח שהיו בעירנו" - עגנון העמיד כאן זה מול זה שני חטאים - איסור הלבנת פנים אל מול איסור נטירה. איזה חטא מזיק יותר? קשה להכריע.

ואם כבר העלית את "סמוך ונראה" על ראש שמחתנו ראוי לדרוש בשבחו ולציין כמה מרגליות טובות המצויות בו - "האדונית והרוכל", "המכתב", "טלית אחרת", "פת שלמה", "פתיחה לקדיש אחר הרוגי ארץ ישראל" ומעל כולם (לדעתי) הסיפור "פי שנים".
אברהם (לפני שבוע וחצי)
"בושתו של אדם והשפלתו יכולה להגיע למקומות כה רחוקים..." כמה נכון.
תודה לך גם על המחמאה Tamas
אברהם (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, מחשבות
Tamas (לפני שבוע וחצי)
ועל זה נאמר גם כי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים"
בושתו של אדם והשפלתו יכולה להגיע למקומות כה רחוקים...

סקירה כובשת ורבת חן. תענוג לקרוא אותך.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
סקירה מקסימה. כל תרבנה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ