ביקורת ספרותית על תיאום כוונות [מהדורת 2010] מאת חיים סבתו
ספר מעולה

---

ספריו של הרב חיים סבתו על פי רוב בנויים בשני שלבים- חצי ראשון הקדמה, חצי שני עלילה. הנקודה בה הסיפור מתחיל מאד קרובה, אם לא מבחינת הזמן אז לפחות מבחינת מספר האירועים לסוף הסיפור. ההקדמה נותנת לרב סבתו אפשרות לבנות דרך אנקדוטות שונות את המטען שמלווה את ההווה. במובן מסוים האופן שבו המטען מתגלה טפח ועוד טפח הוא עלילה בפני עצמו. כך החצי הראשון (חצי מבחינת אורך ואולי יותר מבחינת משקל) לא רק בונה את הדמות אלא גם מכניס לאווירה, בונה את העולם, שוטח את ההיסטוריה ובעיקר משאיר מעט מאד ליתר העלילה שהיא בבחינת רק סוגרת קצוות.
שני שבחים גדולים אני אתן לסגנון. ראשית התמונה הגדולה. התיאורים המתמשכים, הקצב של ההקדמה נותנים הזדמנות אמיתית לחוות את העולם של הסיפור, בעיקר שמדובר בעולם אמיתי למדי שהרב סבתו מעלה מנשכחות. 'תיאום כוונות' תפס אותי בטירונות חי"ר וממש סחף אותי פנימה לתוך החייל שחוזר בטרמפים ואוטובוסים הביתה עת מראות המלחמה ניבטים לפניו.
שנית היא ההזמנה. הקורא מקבל הזדמנות להחליט אם הוא רוצה להכניס את ראשו לתוך העולם הזה או רק לרחף מעליו. כך אני יכולתי לוותר על כ'עפעפי שחר' כיוון שחרק לי משהו בעולם ההוא, בתקופה הזאת בחיי.
יש חיסרון והוא העלילה הקצרצרה-משהו. מי שמצפה להווה שיש בו התרחשות, תהליך, תנועה, נפח וכדומה לא יקבל אותה. החצי הראשון הוא הקליימקס של העבר שמחכה לאותו רגע של גאולה, בדפיקה על הדלת או בוידוי לפני המוות (ב'בואי הרוח') שרחוקה מעט מאד מהדף הראשון. ואז הסיפור עשה את שלו.

» ביקורות נוספות של נדב גרשון
» ביקורות נוספות על תיאום כוונות [מהדורת 2010]