רץ, תודה רבה לך.

יפה כתבת

טאמאס- או את הילדה [ החמודה!] בזהב (:

ועל זה נאמר...כשגוסטב (קלימט) פגש את האישה (בזהב)....

אפרתי ''לא ממש מתחשק לי להסביר בפורום הזה'' אני מבין שזה עלול להיות הסבר די מביך...

אתן רק מחזקות את הדעה שלי.
לא אמרתי שכל השאלות פתורות וברור לי שהן לא, בין אם מדובר באדם דתי או לא, תשובות לכל - אין. עצם העובדה שיש לאדם דתי את היכולת להתמודד עם החוסר וודאות גם כשהרוב מעורפל ומעומעם מקל מאוד על החיים.

המשך... ונתייחס רק למי שהיה שומר מצוות גם בטרם הורשע בפשע. האם אין דתיים מושחתים? בוודאי שיש. אבל השאלה היא מה החברה, כל חברה ספציפית עושה כדי לחנך את חבריה.
האם עמוד שדרה מוסרי מספיק?
לטעמי לא.
יש אנשים כמוך, שחוסנם המוסרי מספיק כדי לבנות לעצמם סולם ערכים מפואר.
לרוב האנשים קשה יותר להתמודד.

יעל, בעיני את אדם מוסרי ביותר. בואי נתעלם מכל ה"צדיקים" שחובשים כיפה עם מעצרם ומגדלים זקן. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5431847,00.html
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5418764,00.html

מסכימה עם אפרתי. אמונה נותנת חיזוקים וגם רתיעה מפני עשיית מעשים לא טובים או לא מוסרים כי יש מי שצופה עלינו מלמעלה ומשגיח על כל שעל ושעל.

אפרתי - קראתי בעניין את תשובתך המנומקת. ונראה שככל שיש נטייה לראות את השוני - רואים דווקא את הדמיון.
כחילונית מלידה - אני לא יכולה לדבר בשם ציבור - אני חושבת שאמות מידה מוסריות - כמו אלה שציינת ונוספות - אינן רק נחלת מגזר אחד. לא היה קשה לי להחזיר את הארנק (לא 5000 דולר אבל המון כסף) או חפצים יקרים אחרים שאם לא היו אבידה - הייתי שמחה שיהיו שלי.

כשעוד צפיתי בטלוויזיה ראיתי ראיונות עם פושעים עם קבלות - שעשו מעשים לא-מוסריים ולא חוקיים בעליל וחלקם ואף ישב בכלא. לכולם לבוש דתי או חרדי, כולל כיפה או שטריימל, ובפיהם "בעזרת השם"... האם אני חושבת שזה הציבור החרדי והדתי כולו? ממש לא. אבל אני גם לא חושבת שרוב הציבור החילוני הוא כאלה שאינם מוכנים שילדיהם ילמדו עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

אם האיפיון יהיה "בני אדם" (במשמעותם המוסרית והערכית), ולא חילונים או חרדים/דתיים, הגדרנו את הדברים החשובים באמת. וכל אחד שיעשה בביתו את מה שנראה לו נכון. ההערכה תהיה על מה שבין אדם לחברו (גישה מוסרית) ולא על מה שבין אדם לאלוהיו.

ראסטה, להגיד שכל השאלות פתורות עבור אדם דתי או חרדי, זו הגזמה פראית. אולי לנו יש פי אלף יותר שאלות מידי יום ביומו מאשר לאדם חילוני שחי את חייו על פי טעמו ורצונו וערכיו ובחירתו.
ומצד שני, כמו שכבר כתבתי. יש פתרונות שמרפאים את הנפש הרבה יותר בקלות כשאתה בנאדם מאמין.
אנשים מאמינים כאובים כשנוחתת עליהם צרה בדיוק כמו אדם חילוני.
ההבדל הוא, שהם לא עסוקים בניסיון עקר להאשים את עצמם, את הזולת, את כל הסובבים או את הגורל העיוור, שילך לו לעזאזל.
כי האמונה נותנת חיזוקים.

סקאוט - אם צריך להשוות, להיות חילוני קשה יותר מאשר להיות דתי. כמובן שלכל צד יש את המינוסים והפלוסים שלו ובכל זאת אני עומד מאחורי הדעה שלי שלהיות אדם שחי במסגרת מסוימת על פי נהלים ברורים מאוד של מה כן ומה לא עם תשובות מאוד ברורות זה יותר פשוט. להיות אדם חילוני שלא מאמין בדברים האלו ונאלץ להתמודד עם העולם על פי ההגיון הבריא שלו ועל פי השכל הישר שלו מבין הרבה יותר או לא מבין בכלל, במקרים מסוימים, ולכן קשה לו יותר לקבל את המציאות בגלל חוסר תשובות ו/או מישהו או משהו להישען עליו.

לא ממש מתחשק לי להסביר בפורום הזה.

אז לא נתווכח, גם להתווכח עם מישהו שתמיד יש לו תשובה והסבר לכל דבר (בורא עולם aka) זה לא כזה מעניין, אני אשאר לי פה לבד בחושך, עם כל מיני שאלות לא פתורות על היקום, הקיום וואטאבר.
אבל אולי בכל זאת תוכלי לזרות קצת אור, ולהסביר מדוע ולמה ישנה הפרדה מגדרית

גוסטב, אני לא אתווכח איתך לא על רבנים ובוודאי שלא על בורא עולם (שלי, אצלך ממילא העולם נוצר מתוך המפץ הגדול, וואטאבר...)
אני חלילה לא מדברת על העגלה הריקה שהפכו אותה כלי לניגוח מתוך הטיית הדברים ופרשנות שגוייה. לחילוניים יש עגלה מלאה כל טוב של תרבות ויופי ושל מעשים טובים וחסד והתנדבות ומה לא. ומי אני שאגיד משהו.
אני ממש גאה בחיי המוכתבים, כביכול, על ידי רבנים ופוסקי הלכה, ולידיעתך בכל רגע ורגע יש לי יכולת לעשות מה שמתחשק לי (אם מתחשק לי, אבל המון דברים שאתה אוהב לעשות לא ממש מתחשק לי).
קשה יותר להיות חילוני?
אתה לא יודע עד כמה אתה צודק.
לכאורה, אנשים חושבים שנורא קשה להיות דתי, אבל מתברר שהרבה יותר קשה להיות חילוני. אבל לגמרי לא בגלל תהליך קבלת ההחלטות המייגע שציינת.

אלא בגלל שאתה צריך לדבוק בסולם המוסרי שמשמש לך מופת וזה קשה מנשוא.
לצערנו הרב יצר לב האדם רע מנעוריו והעולם שלנו סובל מהשחתה לא קטנה. אז מה קל יותר מאשר לעגל פינות?
דוגמה?
מצאתי ארנק עם חמשת אלפים שקל. אם אתאמץ קצת אפשר להחזיר אותו לבעליו, גם אם נניח שאין בפנים סימן מזהה, או לפחות להחזיר אותו למשטרה. אם אשען רק על סולם הערכים שלי, אגלה שהוא קצת רעוע ומתנדנד אם ברגע זה הכסף יעזור לי לכסות את המינוס. אבל אם אשען על התורה, אחזיר את הכסף בקלות רבה הרבה יותר. כי בסולם הערכים של התורה יש לסולם הזה כמה תומכות:
1. מצוות השבת אבדה מצווה חשובה מאוד ושכרה גדול מאוד.
2. הכסף לא שייך לי ואם הקב"ה רוצה לתת לי כסף הוא ישלח לי בדרך שלא תצער את האדם שאיבד אותו.
3. האם ארצה להיות באיזה אופן הגורם לצערו של מישהו אחר?

ולכן, כשעיתון מסוים נתן לכתביו לאבד, כביכול, ארנקים עם כסף בכמה וכמה ערים בארץ, בבני ברק החזירו 70% מהארנקים בשאר הערים 30%. אולי לא מחקר מקצועי, אבל מלמד משהו.
זה הרבה יותר גרוע כשמוכר טועה בחשבון לטובתי. להעיר לו? להתעלם?
סולם הערכים ההומניסטי החילוני מותיר את הבחירה בידי בנאדם שההחלטה לא קלה לו.
זה לא שכל הדתיים קדושים וכל החילוניים לא.
חלילה וחס.
אבל המוסר קשה ליישום, במיוחד בעולם חומרני וחסר מוסר כמו זה שלנו. עולם שמקדש את הכסף ואת הכוח ולא מעלה על נס ערכים. לא ארחיב בעניין, כולנו מודעים לכך.
העולם היחיד שעדיין דואג לחנך את ילדיו, בתי הספר היחידים שבהם מחנכים כל הזמן ובהם חינוך אינה מילה גסה, שייכים לסקטור מסויים.

ולכן כשעשו מחקר לפני כמה ימים 90% מההורים התנגדו שילדיהם ייקחו חלק בפעילות עם בעלי מוגבלויות.
מחקר שנעשה בקרב ציבור שומר מצוות נתן תוצאה הפוכה בדיוק. 90% מההורים רוצים לשלב בעלי מוגבלויות בחברת ילדיהם. אם אמצא את הקישור, אעלה אותו.

ועוד דבר, גוסטב, ברור שאם אני אעשה אצלך שבת אני אעבור הרבה עברות, בעוד שאתה לא עובר עברות. אם לא קיבלת על עצמך להיות דתי, ברור שאתה לא עובר עברות.

ראסטה- תנסה להיות דתי או חרדי לפרק זמן מסוים ותיווכח בעצמך אם זה קל או לא.

צב - כל התשובות מונחות ומוכנות עבורם על מגש של כסף, יש להם למי לפנות כי הוא נמצא בכל מקום והוא הפתרון לכל הבעיות שלהם, הספקות והשאלות, החוקים מאוד ברורים... סה"כ נשמע מאוד פשוט להיות דתי/חרדי.

צב, לדעתי יותר קשה להיות חילוני, לקבל החלטות ולשקול אותן, בעצמך, לגופן, כשאתה צריך לפעול בעולם ערכים וחוקים שסיגלת בעצמך,במהלך חייך. לא כל החילוניים הם ''עגלה ריקה''.
הרבה יותר קל, לדעתי כמובן, לפעול לפי מערכת מוכתבת ומוכנה מראש, של חוקים וציוויים שהונפקו עבורך על ידי רבנים, פוסקי הלכה, או אפילו דמות בדיונית.

גוסטב, ידעת שאפרתי היא בעצמה ציירת?
הנה יש לכם משהו משותף...

וגם לא ממש עוזר...

גוסטב, סליחה שאני מתערב, אבל זה כל העניין - אנשים דתיים (על אחת כמה וכמה חרדים) לא יכולים "לעשות מה שבראש שלהם" - להבדיל מחילונים... תצטרך לתסכים אתי שלהיות דתי זה הרבה יותר קשה ותובעני מלהיות חילוני.

אפרתי, לא אמרתי שאני לא רוצה, העמדתי תנאי שקודם את תעשי אצלנו שבת ורק אז אהיה מוכן לבוא.
אני לא עובר על שום עברות, לא בשבת ולא בימי חול.
את כתבת ''אם אני אעשה אצלך שבת אני אעבור על המון עברות'' אם תחליטי שאת רוצה לבוא, את יכולה לעשות מה שבראש שלך, כל עוד זה לא פוגע באחרים, או עובר על החוק.
אז את כן יכולה לבוא, אם את רוצה.
במחשבה שנייה וכדי להחזיר לנושא המקורי של הדיון, אולי בכל זאת תסבירי למה ישנה הפרדה מגדרית בחתונות חרדיות (ובכלל)
קלימט החבר הקלנדרי

אפרתי, אפשר להצטרף?
(:

צב, אני מבשלת בשר ודווקא נהדר והריח הורג. אני לא מכניסה לפה!!! מגעיל אותי. אתה יכול להגיע, נאכל צמחוני ביחד.

צב, אל דאגה, לא נראה לי שאפרתי אוכלת בשר צב (-:

אפרתי, אין עלייך. בשנינות, בחכמה, ביכולת שלך להכניס חוש הומור גם בנושאים שהם מאוד כואבים לך.
אני הייתי מגיע אלייך בשמחה לשבת, אבל אני לא יכול...

(בגלל הבשר...)

גוסטב, אתה יכול לבוא לעשות אצלי שבת, אבל אתה לא רוצה. אני לא יכולה לבוא לעשות אצלך שבת. אתה לא רואה את ההבדל?
אם אני אעשה אצלך שבת אני אעבור על המון עברות.
אם תעשה אצלי שבת, לא תעבור על שום דבר, חוץ מאשר אולי על הרתיעה שלך מחרדים.
אז נהיה חברים מראשון עד שישי.
ודווקא כן הייתי שולחת לך הזמנה (רבים מחברי הטובים וכולי) ולמרבה הפלא אני מבלה את ימי בין חילוניים הרבה יותר מאשר בין חרדים. היית מאמין?
אגב, על שם מי אתה נקרא? גוסטב פלובר? גוסטב מאהלר, גוסטב דורה, סתם סקרנות.

Tamas תודה רבה.

קראתי בעבר וקלעת לתחושותיי. אכן ספר בינוני ומטה.

אפרתי, אני דווקא בוחר להיעלב, לא כי לא קיבלתי הזמנה, כי זכותי להיעלב. בזמן האחרון נראה שזה מה שנשאר לי כחילוני לעשות, אבל אני מבין שגם זה פוגע ברגשות הציבור החרדי, יחד עם עוד כל מיני דברים שאסור לי כחילוני לעשות, כי אלוהים יכעס על כולנו וזה..
באמת אין צורך בהסברים המלומדים על הצורך בהפרדה, שמעתי אותם כבר בעבר, ולא השתכנעתי.
גם ההזמנה ''בוא תעשה אצלנו שבת'' לא עובד אצלי, קודם תעשו אצלי שבת, ואז נדבר.

אני מסכימה עם אפרתי- חרדיות יודעות להתלבש. לא פעם ולא פעמיים יצא לי להתלהב מבגד שחרדית לבשה. לא העיקר לפתוח ולחשוף את עצמך. אפשר ללבוש אלגנטי וצנוע. למעשה, הבגדים של הדתיות והחרדיות נעימים למראה, יותר מהחילוניות.

אני דווקא לא הייתי מעולם בחתונה חרדית ותמיד סיקרן אותי לדעת איך זה לעומת חתונה שהיא חילונית, אני בטוחה שהיא לא פחות שמחה מחתונה חילונית.

אפרתי. כן. בדיוק.
כבר כתבתי משהו כמעט שכפול של המילים שלך.
באתי לשלוח והסתבר שאני לא מחובר (במחשב).

גוסטב, אז אתה לא מוזמן לחתונות במשפחה שלי. למה שאני אבזבז עליך הזמנה??? באמת, נראה לך שההפרדה באה להעליב מישהו? נשים? גברים?
אבל נראה לי שההסברים יפלו על אוזניים ערלות.
אז הנה, חסכתי הזמנה,
חסכתי בול,
חסכתי זמן.
להגיד לך את האמת, הגברים במשפחה שלי גם לעולם לא ילכו לחתונה או אירוע שאין בו הפרדה מגדרית.
אז אתם די דומים, אם כי המניעים שלכם שונים לחלוטין.

מחשבות. אין לי הבנה בתחום הזה של פרסי ספרות.
כך שכל מה שאומר אין לו על מה לסמוך.
אם מר גרוסמן שמח לקבל, כנראה שיש לזה חשיבות.

חתונות בהן ישנה הפרדה מגדרית, הן מעליבות, אותי לפחות, גם אם מוזמן, לא מגיע.

יעל
תודה רבה.

דרך אגב זה לא הספר הראשון בתחום זה שאני נעלב ממנו.
יש הבדל בין ספר גרוע, משעמם וכו' לבין ספר מכליל שמתעלק על קבוצה כלשהי (במקרה שלנו עדה חרדית בלונדון).
כאשר מישהו מחוץ למגזר כותב דברים, אני נד בראשי ואומר: "הוא לא מכיר, הוא משער על סמך מקרה כלשהו"
כאשר עושה את זה מישהו המתיימר להכיר את אורחה וריבעה של הקהילה, ומציף דברים שברובם להד"ם, זה מעליב.
אבל למען האמת לא נעלבתי מכל הספר. כי כתבתי שנפגעתי מתיאורה של הכלה המסכנה, שגם אם זה היה נכון, ואין זה כך, אפשר היה לתת מעט פרגון לכלה ביום חופתה.
והפרט הזה, מעיד על הכלל בספר.
שוב תודה.

אברהם, מאן בוקר ירוד ביותר. לא יודע למה מחשיבים אותו כפרס יוקרתי.

סמולנית אחת.

אפרתי את טועה. לדעתי אני שייכת למגזר דחוי, שנוטים מאד להעליבו (-:
יש ספרים גרועים. יש ספרים מוגזמים. יש ספרים בוטים. אבל כל אלה הם ספרים ואני לא חושבת שצריך להיעלב מהם, גם אם האי-דיוקים זועק לשמיים. המקסימום שהייתי עושה הוא לתאר את הספר כגרוע. זה מה שעשה אברהם וגם את. אבל להיעלב מספר גרוע? נראה לי כמתן קרדיט שאינו מגיע לספר.

יעל, בתור אחת ששייכת למיינסטרים לעולם לא תביני לנפשם של משתייכי מגזר נעלבים. שנית, יש שתי דרכים לתאר תיאורים. האחת, שמתייחסת למקרה הפרטי של הספר והסיפור, והשנייה, שברור ממנה כי היא מתייחסת אל המגזר בכללותו.
ואם תקראי את העמודים הראשונים יהיה לך ברור לגמרי באיזה סגנון מדובר.
דבר שני, ברור שיש חרדיות מכוערות כמו גם יפהפיות השאלה היא, אם תלכי למאה חתונות חרדיות, בכמה מהן תראי נשים מן הסוג שתיארה הכותבת ובכמה מהן תראי נשים מטופחות, אופנתיות וכו'.

אני מאד מופתעת מהעובדה ש"נעלבת" מהספר.
סיפור הוא בדיוני בהגדרתו. אין לי ספק שרוב הסיפורים שאני קוראת הם מומצאים ומותאמים לסיפור שהם רוצים לספר. אני חושבת שבהכרח דברים שקורים בסיפורים (גם לחילונים, גם לישראלים, גם לתל-אביבים, נגיד) הם לא יותר ממקרה פרטי, לרוב מוגזם לצרכים דרמטיים. ברור שיש חרדיות יפות ואופנתיות (כמו שיש גם מוזנחות ומכוערות, בדיוק כמו חילוניות) ברור שסיפור המתאר יחסי זוגיות ואישות קשים בענף חרדי מסויים, אינו יותר ממקרה פרטי, מוגזם לצרכי המספר אותו ואינו מעיד על הכלל - בדיוק כמו מקרה קשה בחברה החילונית, שאם הוא קיים - הוא מקרה פרטי. וכמעט בטוח שאינו מתקיים כפי שהוא מסופר.

והביקורת - מצויינת.

תודה לך, אברהם.

נו.. אפרתי..
כלב נשך אדם, זה לא חדשות.
אדם נשך כלב זה למהדורה הראשית.

כבר מהעמודים הראשונים ראיתי שטוב לא הולך לצאת מזה, אך נתתי הזדמנות, והספר כבר היה אצל רעייתי, אז אמרתי לעצמי: נראה, אולי תצמח איזו טובה לישראל.
אז זהו שלא מיניה ולא מקצתיה.
גם בעניין נעליה של הכלה, פרצתי בצחוק אדיר, לא די שברוך החתן 1.88 מט' והכלה נמוכה, עוד הנמיכו אותה בנעלי סאטן.

יכול להיות שמהמקום ממנו באה הכותבת, במקום ריקוד הסלאו החילוני, רוקדים אצל החרדים
את אגם הברבורים.

חבל שאני כבר לא גר ב"מאה שערים", הייתי מזמין אותה לזון את עיניה ביופיין של הנשים החרדיות במיוחד בשבתות וימים טובים - כמה יופי, הוד והדר נמצאים בשכונה אחת של חרדים
בירושלים

תודה רבה, אפרתי.

חני, תודה רבה. "יש העושים את עושרם מעניותם של אחרים"
כלומר: מה יותר קל מלספר את שמתרחש בקהילה סגורה לחובבי הרכילות,
שממילא יש להם דעה קדומה על החרדים.

וברוח הימים האלה הקוראים מדמים את ההבלים הנמכרים להם,
בדומה לתקופות אפלות שהיו רק לפני 80 שנה.

מחשבות היקר.
תודה רבה.
עכשיו רק אני מבין את השאלה המושחזת שלך באחת הביקורות שלי על ש"י עגנון
והפרסים הרבים שלו, ושאלת אם הוא קיבל גם את "בוקר".
אני מניח - לפי דבריך - שאם היו מציעים לו, היה מסרב בתוקף.

תודה רבה, מחשבות.

אני מביאה כאן את תגובתי משכבר הימים לביקורת של רחלי ליצירת המופת שלעיל. עם ציטוטים. כמה ציטוטים נבחרים: גברת קאופמן כרעה תחת משקל הפאה הנוכרית העכברית שלה. השיער שמתחת לפאה האפיר והקליש, אישה זקנה בת ארבעים וחמש... (מי כורע תחת משקל הפאה???)
מאחורי רקמת הכסף והפנינים הרבות מספור הסתתרו אלף צלקות ותפרים עקומים שגירדו את העור. כל שינוי שנעשה בשמלה היה ציון דרך במסעה של כלה נוספת, אות לתקוותיה ולתשוקותיה. למרות הפעמים הרבות שנשלחה לניקוי יבש, המשיכו בתי השחי המצהיבים של השמלה לספר את סיפורן של כל הכלות... (חוץ מכלות שאין להן מה לאכול, אין כלה בשנות האלפיים שלובשת שמלת כלה מתוקנת עם בתי שחי מצהיבים)
הן הזיזו את ישבניהן הרחבים (האריס כנראה לא ראתה מזמן עד כמה נשים צעירות חרדיות הן חתיכות אפילו כשיש להן ארבעה וחמישה ושישה ילדים)
באוויר החם עמד ריח מעורב של מיני בשמים, שהסוו את ריחות הגוף וצחנת הבל הפה. השפתיים הסדוקות של הנשים היו דביקות משפתונים מתייבשים, וקיבותיהן קרקרו מתחת לשכבות של בגדים. (מה זה הקישקוש הזה??? חרדי מלוכלך ומסריח זה מזכיר משהו.)
חלקן לבשו חליפות שני חלקים, המורכבות מחצאיות ארוכות עד לקרסול, ומקטורנים תואמים - מכופתרים עד לצוואר. אחרות זיווגו לחצאית הארוכה ההכרחית חולצה לבנה סגורה בצוואר ובלייזר כחול פשוט. צבעי המלבושים היו שקטים במכוון, והקישוטים היחידים היו סיכה קטנה או סרט תחרה בצבע קרם סביב הכיס. תלבושת אחידה, שמשווה מראה של גבירה כבודה גם לצעירות מבין הנשים שהצטופפו בחדר. (יש עוד חתונות, חוץ מאשר של חרדים שבהם נשים לובשות שמלות עדכניות ויפהפיות???)
רגליה פיזזו בנעלי בלט מסאטן (איזו כלה נועלת נעלי בלט???)

כמה שאתה צודק, אברהם!!! קראתי את שני הפרקים הראשונים של הספר הגועלי הזה ותהיתי מתי המחברת היתה לאחרונה בחתונה חרדית. בחתונה כזאת הנשים מדגמנות אופנה שאינה מביישת את השטיח האדום בהוליווד (בלי השסעים והמחשופים, כמובן), וכל תיאור אחר חוטא לאמת. התיאורים של הכאילו סופרת המועמדת לפרס בוקר שקריים ונשענים על ראייה אנטישמית. לא פחות.

כל הכפשה בסדר גודל כזה גורמת עוול לתרבות, התרבות שאנו חלק ממנה. מישהו צריך לפקח על תכנים לא ראויים.
יפה כתבת.

בכל הקשור לפרס בוקר צריך להזהר. מדובר בפרס עלוב במיוחד וזוכיו אינם טובים יותר אפילו במועמדותם.

בתיה
את לא מפסידה דבר.
יש לא מעט ספרים העוסקים בעדה החרדית על יתרונותיה ומגרעותיה, כפי שישנם בכל קבוצה כזו או אחרת.
רק שאצל החרדים המוסר והדת הם מעל לכל ופרט לקיום המצוות הרי הם אדם ככל-האדם
נתקלתי גם לא מעט בספרים שעיקר "התובנות" שלהן, היא ההכפשה וההשחרה.
ודווקא מכותבים חרדים שהחליפו את אביי ורבא, בקולמוסים רוויי ארס, לאמור: :אנחנו יודעים טוב מכולם כי אנחנו משם", אני לא אומר שהכל שם הוא מאה אחוז, אבל התיאורים עושים להם עוול.
ובאותה הזדמנות הם שוכחים שחלק מהניצבים בספריהם, הם אימותיהם ואחיותיהם ואפילו צאצאיהם. וחבל

תודה בת-יה

תודה, אברהם. הייתי בזמנו ב- 3 או 4 (כבר לא זוכרת) חתונות חרדיות והעושר והאושר זרמו מכל כיוון.
דרך אגב לא זוכרת בכלל פאות. הנשים חבשו כיסויי ראש כל כך יפים שיכלו להתחרות בקלות עם מלכות אנגליה.
ודרך אגב, אפילו ביום יום החרדיות הולכות עם פאות יפות ומסודרות. אני לא מצליחה להבין היכן ראתה הסופרת פאה כפי שתארת.
ועוד, גם כלות חילוניות מזיעות, גם חתנים. והנעלים, שמשום מה חייבות להיות חדשות - לוחצות. אצל כולם. עוד כהנה וכהנה.
בקיצור, נדמה כספר לא אמין - וזה לא בשבילי.

זה נכון, סקאוט..
אבל אצל סופרים חילונים, זה "ליגיטימי" משום שהרבה מהתכנים שלהם, הם משהו שגרתי.
בעוד שאצל סופרים חרדים הכותבים על קהילה חרדית, יש מקום להשאיר דברים בעמיממות רבה.
והתיאורים הללו הם תיאורים , לכאורה, שמדריכי כלות או מדריכי חתנים מנחילים למועמדים לנישואין.
ולא היא. כבר מקדמת דנא, ומשחר ההסטוריה, ידעו בני האדם מה לעשות
ואיך לעשות ברגע הנכון, ופירוש רש"י בעניין זה מיותר.

תודה סקאוט

יופי! "אני לא מבין למה סופרים או סופרות חושבים שהחרדים הם נטולי ידע בתחום ה"בינו לבינה", וצריכים לתאר בתיאורים פלסטיים ופרטניים של חלק מהאנטומיה של גברים ונשים בצורה בוטה." אין זה נחלת החרדים בלבד, ספרות על גבול הפורנוגרפית היא נחלתם של ספרים רבים. ממש טרנד. [טרנד בזוי, לעניות דעתי]