ביקורת ספרותית על תקתוק בקומה למטה מאת לינווד ברקלי
ספר טוב

---

"החיים של פרופסור פול דיוויס היו יכולים להמשיך להיות רגילים, ואפילו משעממים, אילו לא פגש באותו לילה בכביש צדדי את קנת הופמן, עמיתו למחלקה באוניברסיטה, המחפש מקום מסתור להטמין בו שתי גופות. קנת המופתע מנסה להעלים את העד היחיד לביצוע הפשע וחובט בפול בראשו. כעבור כשנה מתמודד פול עם תסמינים של פוסט טראומה, דיכאון ובעיות זיכרון. שרלוט אשתו מנסה לתמוך בו ככל יכולתה. כדי לעודד אותו להתמסר למשימת כתיבת סיפורו האישי היא קונה לו מכונת כתיבה שאמורה לספק לו מקור השראה". (מתוך תקציר הספר)

השראה - לאיזו מטרה?

ובכן פול דיוויס, בנוסף להיותו מטופל אצל הפסיכולוגית ד"ר אנה לקח על עצמו *פרויקט* לתחקר את האירועים שקרו ולנסות "להבין" מעט את הרוצח קנת הופמן, במחשבה שהדבר יקל ולו במעט על הסיוטים שהוא חווה (כולל אובדן זיכרון המתרחש לעיתים תכופות)
רעייתו קונה לו בהפתעה מכונת כתיבה שיותר מאשר היא משמשת לכתיבה - שהרי המחשבים הם עניין שבשגרה - המכונה הזו היא ציר מרכזי שעליו נסב עיקרו של סיפור המתח (הפסיכולוגי).

הסיפור נבנה באיטיות רבה (The story was built and built very slowly)
ואפשר היה לקצר לפחות כשליש מחלקו הראשון, בלי לגרוע מאיכות הסיפור.
רק בפרק 45 (עמוד 275) עם התאבדותו/רציחתו, של אחד מגיבורי הסיפור (התאכזבתי כי גיבור זה היה הפייבוריט שלי "להגיע לגמר"), מתחילים לראות תנועה שוטפת וזורמת של הסיפור, אשר טומן בחובו הפתעות לא מעטות, ובהחלט טובה אחריתו - של הסיפור - מראשיתו.
נכון שהאריכות המקדמית נחוצה לבניית העלילה, אך אפשר היה להסתפק בפחות ולהשיג את האפקט הרעיוני.
קראתי טובים ממנו, וגם פחות טובים (לשמחתי לא רכשתי את הספר אלא קיבלתי במתנה)
קריא בהחלט, רק צריך מעט אורך רוח.

ולמי מהצעירים שלא ראה מכונת כתיבה הנה אחת, גם פיזית ובעיקר וירטואלית, עם אחד הקומיקאים הענקיים, ג'רי לואיס

https://cutt.ly/hEUixXf

» ביקורות נוספות של אברהם
» ביקורות נוספות על תקתוק בקומה למטה