הביקורת נכתבה ביום שישי, 21 באוקטובר, 2011
ע"י מילים
ע"י מילים
ברשימת ה"דברים שאני לא קונה" אפשר למצוא גם את הפריט הבא: סופים מעצבנים של ספרים, כמו "והכל היה חלום", "אבל זה כבר סיפור אחר", "והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה" (אפילו שקשה להימנע מסוף זה).
ארטמיס פאול-פרדוקס הזמן הוא ספר שאני לא קונה את העלילה שלו. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. לאט, "מילים".
טוב, אז ארטמיס פאול עבר לצד הטוב וכל פעולותיו חוקיות וכו'. סרן הולי שורט ופולי הקנטאור כבר לא מבקרים אותו לעיתים תכופות.
אבל אז, כמובן, העניינים מסתבכים. אמא של ארטמיס נופלת למשכב, ואין שום תרופה למחלתה. חוץ מאחת...
מתברר שארטמיס בעצמו גרם (בעקיפין) להפסקת ייצור התרופה של אמו. רמז למבינים בסדרה: למור.
הכל מתגלגל איכשהו למסע בזמן, אופאל קובוי צצה לכמה פרקים וארטמיס פאול הצעיר עושה בעיות. עלילת ארטמיס פאול טיפוסית. אז מה יש לא לאהוב?
נכון, ארטמיס פאול הוא גאון. אבל אני לא קונה את העובדה שהוא חוזה מהלכים מראש. איך הוא יכול לדעת שאופאל קובוי קשורה לעניין? איך הוא יכול לדעת בדיוק מה יקרה? יש לי תחושה שלגאונות של ארטמיס יש כאן פחות השפעה. יש לי תחושה שזה תרגיל מלוכלך של אואן קולפר, תרגיל שפוטר אותו מלכתוב סוף ראוי לסיפור. כמה נוח, ארטמיס חזה את הכל מראש, הכל הסתדר על מקומו בשלום הודות לתכנית המדהימה שלו ואואן קולפר מרוצה.
נקודות אור: הולי שורט. הדמות שלה הופכת לחזקה יותר, מובנת יותר ומשתלבת טוב יותר עם ארטמיס. פשוט תענוג לראות אותה מתבגרת. אנחנו זוכים ללמוד על אמא שלה ועל רגעיה האחרונים. על לימודיה באקדמיה. אנחנו זוכים להכיר את סרן הולי שורט מקרוב.
לסיכום: ספר טוב כדי להעביר את הזמן. לא חובה אם אתם לא מכורים.
הבהרה קצרה: עבר זמן רב מאז שקראתי את הספרים הקודמים בסדרת ארטמיס פאול, כך שיכול להיות ששגיתי בפרטים כלשהם.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
