ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בדצמבר, 2014
ע"י ביני <FONT COLOR=074953>
ע"י ביני <FONT COLOR=074953>
לא קראתי את שאר הספרים בסדרה.
טוב, את הראשון קראתי, ואי אפשר להאשים אותי, כי הוא פשוט היה מונח שם, בין כל הספרים המטומטמים בספרייה של הכיתה. והוא היה הדבר הכי טוב שהיה לי לקרוא. ועכשיו, מאיפה-שהוא-אני-לא-זוכרת נתלקתי בספר הזה.
-תיקון מאחור: מאיפה הספר היה אצלי?-
אז ככה, זה היה כשהיינו בבלגיה, לאחר בערך חודשיים-שלושה דודה שלי הגיעה אלינו לביקור, והביאה לי 4 ספרים חדשים. מורדים, נאמנים, הרץ במבוך, ואת ארטמיס פאול- הספר הזה. כמובן שמיד קראתי את מורדים ונאמנים, ואז קראתי אותם שוב, ועד שסיימתי כבר שכחתי משניים האחרים וקראתי (בפעם המי יודע כמה) את הארי פוטר השישי. ואני מתביישת לומר, שהספר הזה שכב אצלי בארון בערך חודשיים בלי שאני אגע בו.
אבל בסוף קראתי אותו (היותר מפעם אחת) והכל בסדר
אמנם היו כמה דברים שלי לא היה מושג עליהם, בל תוך כדי קריאה למדתי בערך מה קרה (וזה ספויילרים למי שמשום מה לא קרא אותם וסתם מסתכל בביקורת הזאת)
שהייתה מישהי בשם אופאל והיא רצתה להשתלט על העולם והרגה את ג'וליוס רוט (נראה לי) שארטמיס והולי היו כלואים שלוש שנים במקום שנקרא לימבו וארטמיס קיבל קצת קסם והחליף עין עם הולי. בערך. זה מה שנראה לי שקרה.
בכל מקרה. הספר התחיל נחמד ומשעשע. האחים של ארטמיס חמודים, אבל קצת בוגרים מדי לגילם (מה זה בכלל אינפן-טיל???) והפרק הראשון דוקא די קליל. ברור שזה לא נמשך.
משום מה הרגשתי שארטמיס יצליח לרפא את אמא שלו עם הקסם. אני לא יודעת למה, אבל בהתחלה חשבתי שהכל ילך חלק. ואז כשהם חזרו בזמן ציפיתי גם שילך חלק. באמת שאין לי שמץ למה, כי זה ברור שכל מה שישתבש ישתבש. אז לא כל כך הופתעתי, אבל קצת.
ג'ייג'יי הוא חמוד. היה לי צורך לציין את זה.
ארטמיס הצעיר הוא חרא. גם את זה היה לי צורך לציין.
מה זה בכלל השם הזה ועוד לבן? ארטמיס זאת אלת הצייד המושלמת, לא פושע צעיר וגאון.
אבל ארטמיס הוא בכנות גאון. אני הבנתי את התוכניות שלו, אבל אף פעם לא הייתי חושבת עליהן בעצמי. הוא פשוט חושב על הכל, גם לפעמים חלק קצת באיחור מדי. יכול להיות שהוא קצת מושלם מדי אבל מסתדרים, כי זה מתאים לעלילה ופשוט.. העלילה לא הייתה יכולה להיות טובה יותר עם הוא לא היה כזה.
ארטולי לנצח! הם פשוט כאלה מתאימים אחד לשני! למה אתם לא קולטים את זה! הנשיקה שלהם הייתה פשוט כזאת... כזאת במקום!
הסיפור הזה מלא אנשים חראים ומלא גאונים, ומלא טיפוסים שאתה פשוט סוגד להם.
חראים- המכחידנים, ארטמיס צעיר, אופאל, וכו'
גאונים- ארטמיס הצעיר, ארטמיס המבוגר, פולי, אופאל (לצערי)
טיפוסים נסגדים- ג'ייג'יי, הולי, בקט ומיילס, מאלץ' (הוא פשוט כזה)
ועד שני פרקים מהסוף לא הבנתי איך לא להולי ולא לארטמיס (המבוגר) לא נפל האסימון, שאם ארטמיס הצעיר יודע על הולי כבר עכשיו, הוא לא ייזהה אותה כשיחטוף אותה שנתיים אחר כך? זה טיפטיפה מוזר, לא? אחרי זה נראה לי שהבנתי איך הם עשו את זה, כי הם מחקו לא את הזיכרון וכו', אבל בכל זאת
אז בכללי, הספר מגניב, וכשהייתי שני פרקים מהסוף לא הייתי יכולה לנחש מה יקרה. אני לא אגלה מה כדי לא להרוס, אבל הספר הזה פשוט ריתק אותי והיה בלתי ניתן להפסקה. כל הזמן קרו דברים, אבל זה ספר שאמורים לקרות דברים כל הזמן.
סיכום: ספר טוב, סוחף, מותח. ממולץ רק אם קראתם לפחות ספר אחד בסדרה קודם. רצוי את כולם. אם אתם מתקשים להבין מדע/היגיון מרושע/חזרה בזמן, עדיף שגם לא תקראו. כי זה יכול להסבך לכם (מאוד) את החיים ואת המחשבה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של ביני <FONT COLOR=074953>
» ביקורות נוספות על פרדוקס הזמן - ארטמיס פאול 6 - ארטמיס פאול #6
» ביקורות נוספות על פרדוקס הזמן - ארטמיס פאול 6 - ארטמיס פאול #6
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
