הביקורת נכתבה ביום שני, 17 בפברואר, 2014
ע"י קורא כמעט הכול
ע"י קורא כמעט הכול
טוב, בספר החמישי כמה עמודים לסוף המשכתי לקרוא, כי הייתי במתח, את הילדון שנרדם בחיכי, באמתלה שאני קורא את הסדרה רק בעבורו, בהמלצת אחיו הבכור, הנחתי בעדינות במיטה, וגמעתי בנשימה אחת את 20 הדפים האחרונים.
בספר השישי בסידרה, הוא נרדם בעמוד 140, ואני המשכתי עד 360 לבד. עכשיו אני ממשיך לקרוא אתו, בקצב שלו, שזה בעליל לא קצב הקריאה שהעלילות התזזיתיות של פאול מכתיבות. אני חושב שאני כבר בשל להגיד שאני קורא את הספרים להנאתי, גם אחרי שהוא נרדם, גם כשהוא תקוע באייפוד במשחק כדורגל טיפשי (בעיקר נגיחות, גרפיקה של קומודור 64). התמכרתי לארטמיס פאול, והוא כבר נהיה בנאדם, אל תשאלו. המזימות נהיות מסובכות, מי אמר פרדוקוס זמן ולא קיבל. זוכרים את מייקל ג'יי פוקס מציל את מקפליי מדריסה, ואז אימא של מרטי מתאהבת במרטי במקום באביו הנבעך ובכך נראה שמרטי חורץ את גורלו ואט אט הוא ואחיו נעלמים מהתמונה, המשפחתית. בשיר Jonny be good הוא בקושי מצליח לנגן לרגע כשמקפלי שוב מאבד חוט שדרה. מזל שדר' אמט בראון מסביר לנו את פרדוקס הזמן.... אז אם אתם חושבים שזו תסבוכת... חכו שתקראו את השישי בסידרת ארטמיס פאול...
כיף של ספר. והשביעי כבר על המדף... רק שאני צריך להשלים את הפרדוקוס עם האפרוח, ולהסביר לו את פרדוקס הזמן. אני מת על השאלות שלו...
ממליץ
בסוף מתמכרים.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Mira
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה. אני בדיוק כרגע קוראת אותו הוא מהמם ומאוד מותח. מירה
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-6 חודשים)
איך הזמן עובר בנעימות כשנהנים:)? נפלא
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
