ביקורת ספרותית על פרדוקס הזמן - ארטמיס פאול 6 - ארטמיס פאול #6 מאת אואן קולפר
ספר מעולה

---

ארטמיס פאול היקר נלחם בערך בכל העולם לפני הספר הזה, זכור לי שהוא נלחם בטרול, ילדה-גאון, גובלינים, שדים, וגם כן בכל מסדר הלפרקונים, כגון; סגן הולי שורט, פולי הקנטאור, והמפקד המחריד (והאהוב עלי!^^) ג'וליוס רות'.
משום מה לא זכור לי שהוא נלחם בעצמו, ואני דיי בטוחה שזאת לא פאשלה של הזיכרון שלי. כן, ארטמיס עדיין לא התמודד מול עצמו, זה כנראה מה שהיה חסר - אז קולפר הגשים את זה בגדול.

איזה מדהים זה שספרי ברירת מחדל הופכים לספרים שבזכותם קניתם את כל החבילה; איזה כיף שאתם מוצאים ספרים שרציתם לקרוא נצח!
כבר כמה חודשים אני בונה על הספר הזה, מחפשת אותו בספרייה הצולעת עד מאוד שלי ולא מוצאת. לכן אני כל כך שמחה שמצאתי אותו.
מצאתי אותו באוצר הזה שנקרא שבועה הספר בתל אביב. כמו שתיארתי בפירוט באחת הביקורות הקודמות שלי, מקום יפהפה. באתי לשם בשנית כדי להיפגש עם "כנרה", ולא התחרטתי. כמובן, איך אפשר? שלושה ספרים טובים בקנייה אחת זה נדיר.

קדחת קריאה-כתיבה-יצירה כללית. ככה קוראים לזה. או אני קוראת לזה. אתה בא לקרוא ולא מסוגל, אם תמשיך, אתה עוד תקיא מתסכול. כשאתה בא לכתוב, אתה יכול להכריח את עצמך, אבל מה שיוצא מהכל גורם לך לעקם את האף ולרצות להקיא.
אז הייתי מאוד משועממת בגלל הדברים האלו, העדפתי לחלות בקדחת המזגנים או משהו.
מי היה מאמין שהצעה של אמא שלי תשחרר אותי מהכבלים הארורים האלו; היא הייתה מתוסכלת, עברה יום קשה ומתיש בעבודה. בלהט הרגע היא החליטה שנלך למסעדה.
איזה חטא!!
אז חבר שלה גורר אותנו לבית קפה, ואני, ביאושי, לוקחת את האייפון עם האוזניות-גידול (כמו שסבתא שלי אוהבת לקרוא להן) הענקיות שקניתי בכסף שסבתא עצמה נתנה לי ליום הולדת, ואת הספר הכי קרוב אליי כדי שלא אמות מדיבור יתר עם אח שלי.

את שלב הכמעט הקאה עברתי בהתחלה, כשהכתיבה של קולפר הלמה לי בפרצוף ורצתה לגרום לי לבעוט בעצמי על טיפשותי.
אבל אז, כשהספקתי לשקוע בספר...
"אנג'ל." אח שלי. בואו נקרא לו דאדלי, בסדר? (כי שניהם ערסים^_^).
"מה?" שאלתי, מקפידה להתעלם מהעובדה שהוא דקר את היד שלי עם האצבע שלו (התאמן לדבר האמיתי, עוד מעט הוא יעבור לסכינים, אתם תראו), ממשיכה לקרוא.
"אנג'ל, תסתכלי עליי."
"למה?"
"ככה. שנייה, תראי."
"לא בא לי."
"נוו, בבקשה."
"לא, עוד כמה דקות השמש תשקע ואז אני לא אראה כלום. אני רוצה לקרוא, חופר."
"אנג'ל..."
"תחזור לגלאקסי של אמא!"
"אבל היא בפייסבוק."
"הוו נו." ואז הסתכלתי והוא הראה לי סרטון מטומטם בגלאקסי של אמא ואיבדתי את האור ובכיתי הרבה -_-
את הספר המשכתי לקרוא בבית, עם מוזיקה מהמחשב ברקע. ואז עשיתי את הצעד הבא לקראת השפעת הזאת שנקראת הפיכת-לילה-ליום: גיליתי שהבטן שלי מקרקרת והתגנבתי למטבח.
זה לא היה כל כך הזוי אם השעה לא הייתה שתיים וחצי בלילה.
בסופו של דבר הלכתי לישון בשלוש וחצי-ארבע בקירוב כשאני ממש מסוקרנת לגבי ההמשך.

והיום סיימתי את הספר!
אף פעם לא הייתי ידועה ביכולת שלי לסדר את הקריאה כמו שצריך על פי ימים והכל. אבל אני עדיין גאה בעצמי על הקריאה המהירה!

אני חושבת שאם לזמרים השונים בחורות צועקות "תעשה לי ילד!", אז אני אבקש מקולפר, "אואן, תעשה לי ספר!! אעאעאע!!". אולי הסופרים שלנו לא ניחנו במראה מהולל, אבל מה שכן, הם טובים בכתיבה.
קולפר ענק! הוא כותב בקלילות מסקרנת ובשפה גבוהה-נינוחה שלא יכולה לא לסחוב אותך! ארטמיס הוא דמות אדירה; רמאי לא קטן, זה נכון, אבל הוא כל כך מדהים שאי אפשר לא לאהוב אותו!
והולי, פשוט שלמות. אני ממש אוהבת את האלפית הזאת!

פשוט כיף להיכנס לבלבול רגשות אחרי ספרים של קולפר. אף פעם לא מספיק ואף פעם לא נמאס.
העלילה מדהימה; קולחת. קולפר מגולל את סיפורה של ניסויי החלמה באמו החולה של ארטמיס ומראה לנו לאט לאט כל חלק וחלק בפרדוקס הזמן שארטמיס סחב אותנו אליו. כל פיסה מראה בגאוניות מסחררת וארטמיס הגאון הקטן אדיר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וואו, אני לא יכולה לנשום, הספר הזה מדהים. אני לא מאמינה שלא ספיילרתי כל הביקורת הזאת!! O_O
האמת שציפיתי שאני לא אפסיק לספיילר, אבל מה שיהיה.
לסיכום; כתיבה - מעולה. עלילה - אדירה. דמויות - O.O *חסרת מילים. בעצם, לא חסרת מילים* באטלר, אתה אדיר!!

אז אני צריכה לקרוא ספר שאני פוחדת לקרוא. תאחלו לי בהצלחה *_*

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על פרדוקס הזמן - ארטמיס פאול 6 - ארטמיס פאול #6