ביקורת ספרותית על מחר תמות - ג'ק ריצ'ר #13 מאת לי צ'יילד
ספר טוב

---

ג'ק ריצ'ר הוא סופרמן חסר בית עלי אדמות שאוהב להיות בשעות הבלתי צפויות במקומות הבלתי צפויים, כאילו בחיפוש אחר התעלומה הבאה. על הכריכה ישנו ציטוט מפי מבקרי ה"אייריש טיימס" – "ג'ק ריצ'ר הוא קלינט איסטווד (במאי), מל גיבסון (מפיק) וברוס ויליס (באמת?) באדם אחד". נשמע מבטיח, לא? גם אני חשבתי כך, עד שהתחלתי לקרוא.
הסיפור מתחיל בהתאבדות ברכבת התחתית ובחשד שמדובר במחבלת מתאבדת. הסיפור ממשיך בממסד נתונים מופרך על צבא, שתי אוקראיניות, פוליטיקאי פסיבי, צוותי חוקרים פרטיים, בן נעדר ובלבול חסר תקנה. מרגיש כאילו ישנו החלק האחד של הספר וישנו החלק השני והם אינם קשורים זה בזה כלל פרט לשם. סוזן מארק. לא אומר לכם כלום, וגם לי לא, עדיין.
תנו לי להתחיל בשנים עשר הסימנים לזיהוי מחבלים מתאבדים (אחד עשר, אם את בחורה):
1. בגדים לא מתאימים: לי צ'יילד, ששמו מופיע על הכריכה מן הסתם וגם בגב הספר, נחשב לסופר המתח הטוב בעולם, או אחד מהטובים. אני נהנית מספרי מתח, וגם מ"מחר תמות" נהניתי, אבל הרלן קובן כנראה יותר הסגנון שלי – ותבינו מיד.
2. הליכה רובוטית: הספר נכתב בצורה של תסריט מקוצר לסרט פעולה בהשתתפות גיבסון, איסטווד וויליס), שהרי צ'יילד היה בעברו תסריטאי טלוויזיה.
3-6. לחץ, התנהגות עצבנית: למרות שניסיתי בכל מאודי לעקוב אחרי העלילה, שהתפתלה והתפתלה והסתבכה, בקושי הצלחתי להדביק את הקצב. וזאת משום שהסיפור מסופר מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר, שהוא חייב תמיד להיות צעד אחד לפני כולם, וזה כולל את הקורא. אז הייתי צריכה לעשות עבודה תחקירנית בנושא המלחמה הקרה בהשתתפות צבא ארה"ב כדי להתחיל ולהבין על מה המהומה. בכל זאת חשוב לי לומר שכל התפניות בעלילה שמופיעות על פי רוב בסופו של פרק ו\או בתחילת פרק חדש – לא היו צפויות ממבט ראשון, אבל כאילו כבר נטוו ונרקמו בתת מודע של הקורא. זה היה מוזר, אבל קריא.
7. נשימה: הספר לא העתיק את הנשימה מפי. שלא כמו ספרים אחרים שקראתי, בהם עקבתי אחרי כל מילה מפני שבאמת הרגשתי כאילו אני נמצאת בזירה ורואה ומבינה, שלב אחר שלב עד הפתרון. פה התחושה הכללית היא שריצ'ר טוב מדי, חכם מדי ובמידה מסוימת הרסני מדי. וזה לא 'מדי' מהסוג המוערץ – אלא מהסוג השנוא. כאילו, די תפסיק, תן לי להבין!
8. בהייה: לא קרה לי עד כה שבהיתי בדפים, למרבה ההפתעה וההקלה, תמיד המשכתי עם הקצב המהיר של הסיפור כדי לנסות, שוב, להדביק פערים. וכך, הגעתי קצרת נשימה אל הסוף כדי לגלות ששום דבר, אחרי הכול לא נעשה לחינם.
9. מלמול תפילות: בהחלט כן! הלוואי שייגמר, הלוואי שנדע כבר מי זו סוזן מארק! בבקשה!
10. תיק גדול: תנו לי להרחיק לכת ולציין שהתיק _המשטרתי), אכן היה גדול ומסובך. אבל הגיוני. הכל היה מאד מאד לא מציאותי בעליל, כיוון שאף פושע לא מסוגל להיות כזה גאון כדי להמציא מלכודת שקרים שכזו, מלכודת שתגרום לכל רודפיו להסתבך אלא בכבליו של אלה ולהיכלא בעודו הוא עצמו בורח ברגליים קלות.
11. ידיים בתוך התיק: לא הייתה לי יד חופשית לשחק בפרטי הידע שצברתי עד כה בנושא התיק, אבל אני משתדלת.
לסיכום, ספר יפה, מעניין, שצריך לרדוף אחריו עד הסוף, לעיתים יוצא מהקשר אבל בסופו של דבר, צ'יילד לא הוכיח את עצמו בסופר המתח הטוב בעולם – אבל בהחלט כטווה התעלומות הטוב שהכרתי !

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על מחר תמות - ג'ק ריצ'ר #13