ביקורת ספרותית על The Revenant מאת Michael Punke
ספר מעולה

---

אין דבר שימנע ממני מלהעניק לאיש ששב מן המתים חמישה כוכבים. סיפורו המפעים ריתק אותי, אף על פי שכפי שציינתי זה מקרוב, אני נרתעת על פי רוב מעלילות רוויות פעולה ומהירות בקצבן - אשר מאפיינת חלקים נרחבים מהרומן הזה. ראוי לציין לשבח את המחקר המקיף עליו מבוססת כתיבתו של פונקה, הוא משתדל לשמור על דיוק היסטורי ככל הניתן; בין אם מדובר באירועים ובאנשים עצמם ובין אם מדובר בעניינים כמו יחסי מהגרים/ילידים בארה"ב/מקסיקו, מנהגי הילידים, ציר הזמן של פעילות פיראטים באזור הקאריביים באותה תקופה וכיוצא בזאת.

בתחילה לא הזדהיתי עם המטרה המעורפלת של גלאס - הנקמה באילו שנטשו אותו להתפגר. קראתי כמות נכבדה של ספרים בשנים האחרונות ובינות דפיהם פגשתי דמויות רבות החותרות להשיג נקם. סרטים ותוכניות טלוויזיה אף הן לא פוסחות על הקונספט הזה. אלמלא החשיפה לרעיון הנקמה והגשמתה, הייתי מאמינה בתמימות כי נקמה הינה תמיד ברת השגה, משתעבדת לאידיאל לפיו כל החוטאים ייענשו בחומרה.
אולם, בפועל, הרעיון שגיבשתי לי על נקמה מתוקה נובע ממותחנים פסיכולוגיים. על כן, נקמה לא יכולה להיות מתוקה אם הושגה דרך כדור בודד ללב שסטה מנתיבו ואפילו לא היה קטלני, או דרך סדרת בעיטות ואגרופים, חזקים ומכאיבים ככל שיהיו. לדידו, אין זו נקמה כלל, ולנוכחה התאכזבתי מרות מהאופן בו גלאס חתם את ענייניו עם ברידג'ר ופיצג'רלד. במהלך משפטו הצבאי, פנים אל פנים עם פיצג'רלד, כל כך ריחמתי על יו! אני מבינה שנקמה לא באה בקלות, אך ציפיתי ליותר מרומן שכותרת המשנה שלו היא 'סיפור נקמה'. תחת זאת, זהו סיפור על מסע אפי להשגת נקמה בעקבות כמעט-מותו של יו גלאס, גבר קשוח ועז רצון לכל הדעות. הסיפור אכן היה מדהים - עד לרגע האמת. פיצג'רלד וברידג'ר לא נענשו כראוי. להיפך, they were both spared.
כשיו הניח לנער ברידג'ר ללכת לדרכו חי ועל שתי רגליים, הבנתי סופית כי הוא - נחוש ככל שהינו - חלש ומעורר רחמים. ואף מילה על פיצג'רלד. באחת, תדמיתו בעיניי התנפצה- וזה היה שיא שלא ציפיתי לו, אך בדיעבד מאד נהניתי ממנו.
אפשר להתנחם באם אמן של כל הקלישאות- אלו החיים. וזהו סיפור אנושי, ביסודו של דבר, הוא לא צודק ולא הוגן, אך - להבדיל מרוב החיים האנושיים על הפלנטה הזו - הוא משעשע ומבדר בצורה יוצאת מן הכלל. אמנם אני זועמת על כך ששני האנשים לא נשרפו חיים בו במקום, אלא נמחל להם, אך אוכל להתגבר על כך.
אולם, יקשה עליי עד מאד להתגבר על מותו של גאלס עצמו (לא חלק מן הסיפור עצמו, אך מאוזכר בפירוט בנספח היסטורי). הוא לא מת באחת מיני מתקפות אריקרה הרבות שחווה במהלך מסעו, כשהיה מותש ופצוע וסיכוייו לחיות היו אפסיים. במקום זאת, הוא מת ממתקפת אריקרה מיילים על גבי מיילים מהמיזורי. הוא הדוגמא המושלמת לעוז האנושי, שרד מתקפת דובה ונלחם על חייו בטבע לחלוטין לבדו - ומת ככה?
איאבק להתגבר גם על דמותו של אנדרו הנרי, מפקד משלחת הrocky mountain fur company, והממזר חסר המזל ביותר שקראתי עליו. הוא השקיע את כל חייו, בריאותו ונפשו עבור החברה ובנה אותה, פרש ממנה אחרי שנים מספר קשות במיוחד - ושנה אחת לאחר מכן, כל הנשארים במקום מתעשרים. אאוצ'.
אצטרך להתגבר בקרוב מאד גם על ההתרגשות הרבה האוחזת אותי לקראת הצפייה בסרט.
אם נהניתם מthe revenant או עשויים, ייתכן ותמצאו עונג דומה מ'הפיראטים' של מייקל קריצ'טון, אך הוא רווי אקשן, נסוב סביב פיראטים ונגמר בתו צורם של חוסר צדק.

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על The Revenant