ביקורת ספרותית על Gone Girl מאת Gillian Flynn
ספר טוב

---

אני יודעת שאיימי מתעבת ביקורות ספרים חדות מילה, במיוחד כאלה שמתחילות ונגמרות ב'טוב' או 'רע'. אף על פי כן, הייתי אומרת שGone Girl הוא ספר טוב. יותר מכך: ממריץ את ההיגיון, מדיר שינה ולחלוטין מרתק. ניזונתי ממנו לאורך שבוע, שואבת עונג מכל פרק ופרק, בוחנת- מחדש כל פרט קטן, מדקדקת בכל שינוי בקצב, באורך פרק, בכל התחלפות פרספקטיבה.

אני מאמינה שאיימי היא הדמות המנצחת. הערכתה העצמית לא יודעת גבולות, רכושנית ושאפתנית. היא שמה על סף תהום את הכל: אושרה, כספה, נישואיה, היותה נערצת על ידי כולם, ואבדה לרגלי כל אלה. בכל זאת, היא יצאה וידה על העליונה. היא מפחידה ופיקחית; אני מעריצה כל צעד שנקטה כדי לקדם את הנקמה המושלמת שתהדהד באוזני בעלה לשארית חייו. נהניתי לקרוא את האמירות הצועקות מדפי היומן שלה, כמו ההגיגים הפמיניסטיים הזועמים שהיא מדחיקה בשקט אך יכולת בנקל להבין כי היא מאמינה בהם בכל ליבה, או כמו כעסה על מבקרי ספרים שלא כותבים ביקרות בנות אלפי מילים כי אכפת להם מספיק ממושא כתיבתם – או על אנשים בכלל, כעסים שמונעים מאמונה שלמה בעצמה ובעליונותה.

ניתן להרהר בדמותה העוצמתית שעות, ואני כל כך מרוצה שהיא סוף סוף הועלתה על הכתב – אישה/ נבלה בלתי מתנצלת, כוחנית ומתעתעת – מפני שהיא שעל אף ניסיוני המוגבל, היא די נדירה בספרות. גבר כמו ניק, מצדו, אינו כה נדיר: חכם, יהיר, גאה – שבא על עונשו. נדקר בגבו ושרד על מנת לבלות את שארית חייו כקורבן שהוא. גבר אמתי, סוף כל סוף. שאבתי עונג בל יתואר מהנישואים הבלתי- מאוזנים והמורעלים הללו.

למרות הכל, אינני שבעת רצון מהסיום וזה גרם לי להפחית כוכב אחד בדירוג: אין שום דרך בה שני אנשים דומיננטיים עם עבר כה מטריד יוכלו לסבול חיים אחד במחיצת השני – פלוס תינוק, חיים שידרשו מידה בלתי מבוטלת של העמדת פנים. אינני יודעת איזו מציאות תוכל להכיל מצב דומה לזה. אולי יכלו למחול על רגשותיהם, אך שניהם כל כך אינטנסיביים. זה פגם באמינות של פלין, ציפיתי למוצא שונה.

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על Gone Girl