ספר מתח חביב. כמו מרבית ספרי המתח, הוא מעביר את הזמן בהנאה, קשה להתנתק ממנו, ויש לו איכות של בועת סבון: נחמד ומשעשע כל עוד הוא קיים. עם פקיעתו, הוא נעלם כלא היה ולא מותיר אחריו זכר. ככה זה עם הספרים מהסוג הזה.
בעיני, ספרי מתח טובים באמת צריכים להיות בעלי לפחות אחת משתי התכונות הבאות: או להתרחש על רקע היסטורי/פוליטי מעניין. שבדיה של ימינו אינה עונה על התנאי הזה. או להרחיק לכת עם איזה רעיון או היבט פסיכולוגי כלשהו שמגרה את הדמיון או מעלה מן האוב אי-אילו פחדים נסתרים של הקורא, ובוחש בהם קצת – גם זה לא קיים פה. מדובר בתעלומה קלאסית, בסגנון אגתה כריסטי: יש נעדרת. יש חשודים ברצח. יש מגבלות של מקום וזמן. ברור שיפתרו את זה. השאלה רק איך.
אבל אם לשפוט אותו בשביל מה שהוא, אז מדובר בסך הכל בספר לא רע.
אמנם, כמו שכתבו כבר לפניי, הוא קצת עמוס בפרטים מיותרים. ענייני כלכלה ותקשורת באשר הם יכולים לגרום לעפעפי להישמט, אבל סיפורי כלכלה ותקשורת שבדיים שמישהו המציא - זה כבר חומר לשנת לילה עמוקה... בערך מאה עמודים חלפו עד שהפסקתי לפהק, אך לאחר מכן, התעלומה המרכזית בהחלט מעניינת. די מידע מועבר לקורא כבר ביציאה לדרך, כדי שמי שלא מנחש את הפתרון עד לרגע האחרון (כמוני) לפחות ירגיש שיכול היה לעשות את זה קודם, שזה חיובי מאוד בספר מתח. לעומת זאת, העלילה העוטפת, זו שעוסקת בסכסוך בין העיתון 'מילניום' לתעשיות 'ונרסטרום' פחות מוצלחת. כל הגילויים בפרשה זו נשענים יותר מדי על להטוטי מחשב ופחות מדי על שכל ישר, ומגוחכים בערך כמו ג'ק באואר מהסדרה '24' שמקבל את כל תכניות המודיעין האמריקאי לסלולרי שלו באוטו ב60 שניות... טוב, האמת שאף אחד גם לא אמר שחייבים לדחוס שתי פרשיות לספר אחד. מה שכן, ייאמר לזכותו של הספר שהדמויות בו בנויות היטב. מאוד חיבבתי את גיבורי הסיפור.
בקיצור, יש הרבה דרכים להעביר זמן בנעימים מבלי להפיק כל תועלת. לקרוא את הספר הזה, זו אחת מהן. נחמד.

















