ביקורת ספרותית על נערה עם קעקוע דרקון - מילניום #1 מאת סטיג לרסון
בזבוז של זמן

---

יש בזבוז זמן ויש בזבוז זמן. לחכות חצי שעה בתור בבנק - זה בזבוז זמן, אבל בסופו של דבר מגיעים לסופו ומבצעים את הפעולה שרצית. ואם בדרך פוגשים איזה מכר או שניים, מה טוב.
לקרוא ספר תפל בן 500 עמודים - זה בזבוז זמן, אבל אם כבר טרחת והגעת לסוף הספר, תצפה שיקרה משהו נחמד בסוף שיפצה על כך (רמז: זה לא קורה).

הספר כל-כך טיפשי, מרושל ומגוחך בכל-כך הרבה תחומים (פירוט מיד), שהתעלומה שבאמת באמת סקרנה אותי היא לא מי רצח את הריאט ונגר (כנראה שהיא תופיע בסוף בתחפושת, דה) או למה ונסטורם הוא פושע (למי לעזאזל אכפת) אלא למה הספר הפך לכזה רב-מכר, משום שכמעט אף אחד ממאפייניו של רב-מכר טיפוסי לא קיים אצלו (המאפיינים הם, לדעתי: קצר יחסית, קל לקריאה, פונה לחתך אוכלוסייה גדול, סופר ידוע\כותב על מישהו ידוע. המאפיינים שכן קיימים הם עטיפה יפה ושיווק אגרסיבי).

ועכשיו לסיבות (יתכן ויופיעו ספויילרים).

1. הוא חופר. וכאשר מדובר בספר מתח, זה בלתי נסלח. את ההקדמה ההכרחית לספר בלשי, בה אגאתה כריסטי מציגה בשלווה את הכפר והדמויות ומפזרת פה-ושם פרטים קטנים חיוניים לעלילה ופרטים לא חיוניים כדי לבלבל (הקדמה הנמשכת בד"כ פרק אחד בספר - כ-10 עמודים) מורח סטיג לרסון על פני כ-200 עמודים, לפני שהסיבה לתעלומה בכלל מופיעה. 200 עמודים הם לא הקדמה לספר, הם סוף הספר.
ולא, שום מקדם עלילה חיוני לא קורה בזמן הזה. אנחנו מתוודעים לחייהם האפרוריים של הדמויות ולסדר היום שלהן - באיזה רחוב הן מטיילות, איזה כריך בדיוק הן אוכלות, כמה פעמים הן שותות קפה (המילה "פרקולטור" מופיעה מספר פעמים בלתי הגיוני בספר הזה), איזה ספר הן קוראות וכן הלאה וכן הלאה. עמודים שלמים מבוזבזים על "הוא הלך לרחוב זה וזה, פנה לכך וכך, אכל כך וכך, קרא זה וזה ובילה שם את הלילה", וכל פרט שיכול להיכתב בתמציתיות נמרח. הפרטים האלה לא מתגלים כחיוניים בדרך כלשהי בהמשך, הם רק מבלבלים את הקורא שרגיל שבספר בלשי כל פרט חשוב, והנה אנו מגיעים לעמוד 200 עייפים ורעבים לעלילה אמיתית.

2. בהמשך לסעיף 1 - הוא מלא פרסומות סמויות. רק שהן ממש לא סמויות. ברור ש"אפל" משלמת ללרסון אחוזים (או שהוא סתם גרופי מטורף שלהם). לא רק שכל מחשב נייד הוא "איי-בוק" או "פאוור-בוק", ספרתי 3 פסקאות בספר שנדמה שהועתקו בשלמותן מקטלוג המחשבים של "אפל", כולל תווית המחיר.
אני מצטערת, אותי זה דוחה. מילא לדחוף פרסומת סמויה - אבל לדחוף אותה בצורה כל-כך בוטה ולא אלגנטית זה ממש זלזול בקורא.

3. הוא מפוזר. בספר אין תעלומה אחת, יש שלוש תעלומות: תעלומות ונסטורם, תעלומת הריאט ונגר, ותעלומת "הנערה עם קעקוע הדרקון" – התעלומה הנסתרת של הקורא, והיא מדוע ליסבת סלאנדר והקעקוע שלה כ"כ חשובים שהספר זוכה להיקרא על שמם.
אף אחת מהתעלומות לא נפתרת בצורה מספקת.
הספר נפתח בתעלומת ונסטורם, בד"כ זה אמור להיות הטריגר של הבלש לחשוף את פתרון תעלומת הריאט ונגר– עוול אישי שנעשה לו ומסבך את חייו. בהמשך שתי התעלומות אמורות כמובן להיות קשורות איכשהו – אחת למה לדחוף לנו את "מילניום"? אבל מסתבר שלא. הן לא קשורות, ועלינו לקרוא עשרות עמודים על התנהלותו של עיתון כלכלי שוודי משעמם ועל בעיות ההנהלה והכלכלה שלו, שלא לדבר על תכתובת המייל האינסופית והמיותרת בין מיכאל לאריקה ברגר. כל הסיפור של "מליניום" ו"וונסטורם" בכלל לא קשור לעלילה – הוא שייך לספר אחר לגמרי!
אח"כ תעלומת הריאט, שהן דרך פתרונה והן הפתרון עצמו מאכזבים, בנאליים וצפויים.
תעלומת "נערה עם קעקוע דרקון" לא נפתרת. כאמור, זו התעלומה שהחזיקה אותי בקריאה הספר, אבל סימן השאלה רק גדל וגדל עד לסוף הספר.

4. הדמויות. מספר בלשי אני לא מצפה לדמויות עמוקות במיוחד, אבל הדמויות פה כל-כך אפרוריות ויבשושיות שהייתי חייבת להגיד משהו. הדמות הראשית מיכאל בלמקוויסט משעממת, חסרת כל חיות ורגשות. הוא לא מרגיש כלום כשהוא נכנס לכלא, הוא לא מרגיש כלום כשפורצים לו לתיקים האישיים, הוא לא מרגיש כלום כשהוא שוכב עם אישה זו או אחרת, הוא לא מרגיש כלום כשאיש נחמד לגמרי מתגלה כמענה סדיסטי וחונק אותו בצוואר, בקיצור – קור הרוח שלו נוטה יותר לכיוון של פיגור שכלי. אריקה ברגר – דמות מיותרת לחלוטין, לא חיונית לעלילה שמוזכרת יותר מדי. כל שבט הוונגרים למיניהם מונה יותר מדי אנשים שלקורא קשה מאד לזכור מי הוא מי – טעות חמורה כיוון שמדובר בחשודים בפשע. בתעלומת "חדר נעול" כפי שמוצג בספר על הקורא לדעת בדיוק מי הן הדמויות החשודות ולהיות מסוגל לחשוד בהן בעצמו – אחרת אין מתח.
הדמות המעניינת היחידה היא ליסבת סלאנדר – הלא היא הנערה עם קעקוע הדרקון – והאכזבה הגדולה ביותר בספר. אף על פי שהיא מוסיפה עניין לסיפור, אין לה קשר ממשי לתמה של הספר, וחייה הסוערים לא קשורים לא לתעלומת וונסטרום ולא לתעלומת ונגר. אמנם היא עוזרת לפתור את התעלומה, אבל אין כל סיבה שזו תהיה דווקא היא ולא אחרת .

לסיכום – לא הצלחתי לפענח את התעלומה. אין לי מושג למה אנשים אוהבים כל-כך את "נערה עם קעקוע דרקון". מה שבטוח, בכל זאת יש בו משהו, כי התעצבנתי ממנו כל-כך שהוא גרם לי לכתוב 3,466 מילה על כמה שהוא גרוע. בחיי, אני גרועה כמעט כמו סטיג לרסון.

» ביקורות נוספות של 999
» ביקורות נוספות על נערה עם קעקוע דרקון - מילניום #1