ביקורת ספרותית על נערה עם קעקוע דרקון - מילניום #1 מאת סטיג לרסון
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 25 בפברואר, 2011
ע"י אפרתי


כל שם של ספר שמתחיל ב"נערה" מלמד מיד כי משווקיו חולמים על הסרט שיכתב על פיו. זה ברור, לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין ששמותיהם של שלושת ספרי מילניום היו נבואה שהגשימה את עצמה.
כשאני נסחפת בתוך נהר שוצף של התפעלות קולקטיבית מיצירה אומנותית כלשהי(לא חשוב אם זה ספר או סרט או מחזה), אני משתדלת לעצור לרגע כדי לבדוק מה זה אומר עלי.
ואז, שנייה לפני שאני מצטטת את כל המתלהבים, אני בוחנת את היצירה היטב ושוקלת אם ללקות בתסמונת העדר או בתסמונת המורד.
לפעמים אני מצטרפת אל העדר וגועה כמו כולם: הטרילוגיה מהממת, מרתקת, שובת לב, מיוחדת, הנערה מעוררת רחמים, אהבה, שברון לב, בחיים לא קראתי ספר כזה, יצירה יוצאת דופן, סטיג לארסון הוא מהמםםםםםםםםםםם, סטיג השולטטטטטטטטטטט וכו' וכו' וכו'.
ולפעמים אני מחזיקה בכוח באיזה ענף של שיח כדי שהזרם לא יסחוף אותי וגועה: ספר משעמם, צפוי, יבשושי (כמו איקאה לפני שהציפו אותה במים וקצף...) ארכני, מיותר, שני הספרים האחרונים גרועים ממש, סטיג לרסון שובר את שינינו עם שמות שאי אפשר לשאת, אין בספר טיפת חוש הומור וכו' וכו'.
מה גורם לי ללקות בתסמונת העדר או לחילופין בתסמונת המורד? אפילו אני לא יודעת. בדרך כלל אני משתדלת להשאר נאמנה לדעותי (חשבתם עד כמה זה מסוכן לשנוא את ליסבת סלאנדר בשנה האחרונה? תראו מה קרה לשני השונאים הגדולים שלה...) בקיצור, הפעם באמת זאת לא תסמונת המורד שהביאה אותי להביע את דעתי האמיצה כי הספר הוא יצירה בינונית, יבשושית, משעממת למדי וארכנית, אלא דעתי האמיתית.
בימי חיי קראתי אלפי ספרי מתח. רבים רבים מהם מכניסים את נערה בכיס הקטן שלהם (באופן מטאפורי בלבד, כי אף ספר נורמלי לא יכול להכניס 600 עמודים לכיס הקטן שלו).
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
לא רק שחוטה, נראה לי שנשאר רק השלד. בכל מקרה, קשה להאמין שהספר ישרוד כקלאסיקה על במת הספרים העתידית. לטעמי, הוא קוריוז מקומי שהעלה על פני המים את כל כותבי המתח של סקנדינביה: משובחים (רק נסבו), בינוניים (יש הרבה) וגרועים (בשפע).
נצחיה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
חמדת, שימי לב לתאריך. לא ברור מה קפץ פתאום, אבל מסתבר שהפרה הזאת שחוטה כבר כמעט שלוש שנים.
חמדת (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי -אם את הגעת למסקנה הזאת-מי אמי שערער עליה ???איזה כיף ,פרה נשחטה במרחב היקום של ספרות המתח/ הבלשות .
אפרתי (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
סוריקטה, לא התכוונתי ברצינות! אבל בכל מקרה, תודה רבה!
טופי (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
תודה דושקה
dushka (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
הספר השני נקרא גם במקור "הנערה ששיחקה באש" ואילו השלישי "חלום באספמיה שנופץ" (לפחות לפי ויקיפדיה) תרגום השמות לאנגלית הוא כמו אצלנו. הנערה ש וכו..
טופי (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
תודה דוידי השם המקורי נשמע מתאים והגיוני הרבה יותר
אולי אתה יודע מה שמם של שני ההמשכים במקור?
דוידי (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
למען הסדר הטוב שמו של הספר במקור הוא גברים ששונאים נשים, לא שם מסחרי במיוחד, התרגום אחרי מותו מה לעשות קצת שונה. באופן כללי אני מסכים שזה לא ספר מי יודע מה, אם כי לטעמי חלק מהדמויות מענינות ומסקרנות.
Bookworm (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
מזדהה אני הרגשתי אותו הדבר עם צופן דה וינצ'י. כתוב היטב לז'אנר שלו אבל באותה נשימה כל כך בינוני.
מיכל (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
לא קראתי עדיין אבל אהבתי את הביקורת וכל הכבוד על האומץ. מקווה ששכרת לך שומר ראש.
dushka (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
לא לגמרי מסכימה (בנושא הטרילוגיה אני בתסמונת הפרווה- אין לי דעה מובהקת) אבל תסמונת המרד חביבה עלי.
אלאבמו (לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
יפה. ביקורת מנוסחת ורשומה כלבבי.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ