ביקורת ספרותית על האדם מחפש משמעות - מבוא ללוגותרפיה מאת ויקטור פראנקל
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 27 במרץ, 2017
ע"י Pulp_Fiction


"מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". משפט זה של ניטשה מהווה את אחד מעמודי התווך של תורתו - השקפת עולמו של פראנקל. ראיית עולם זו, פיתח המחבר, רופא פסיכיאטר במקצועו במהלך חייו וביתר שאת בהיותו אסיר במחנות הריכוז והמוות של גרמניה הנאצית.

משהתחלתי לקרוא את 'האדם מחפש משמעות', התעוררה בי התחושה כי מחזיק אני בידיי את אחד מאותם ספרי המופת, שמוטב כי יהיו חלק מהאוסף הקבוע של כל בית בישראל ורצוי אף שבעולם כולו. זאת אף במקרה, בו ספרייתו של האדם צנועה היא ואפשר שיש בה רק את התנ"ך לבדו למשל, ייעשה מאמץ, ירכוש ספר זה ויעמידו על מדפו הפרטי. זאת מכיוון, שאין זה מספיק לקרוא אותו פעם אחת ולהניחו, אלא מומלץ לעיין בו מדי פעם, שכן יכול הוא להיות לעזר באותם המקרים, בהם נקלע האדם למצוקה או מתחבט בשאלות קשות או דילמות קיומיות, שהחיים עשויים לזמן לו. בהזדמנות זו מבקש אני את סליחתן של בנות המין היפה כי מפאת נוחות כתבתי בהתייחס לאדם בזכר, אך הכוונה היא כמובן לשני המינים.

החיבור שאני כותב עליו את הביקורת, מתחלק לשני חלקים עיקריים. הראשון בהם הוא למעשה עדות אוטוביוגרפית של אסיר באושוויץ ומחנות אחרים. אך אין הוא סיפור קורע לב ממעמקי גיהינום מעשה ידי אדם בלבד. זהו ניתוח רווי תובנות פסיכולוגיות ודיוני עומק אודות נושאים שבטבע האדם ותכונות בני אנוש, כפי שנצפו על ידי הסופר בתנאים הנוראיים ביותר שניתן לדמיין.
החלק השני בספר מציג לקורא ומנתח את תורת הלוגותרפיה וכיצד יש ביכולתה להיות למענה בהתפתחות של קונפליקטים ונוירוזות בבני אדם פרטיים ואף בחברות אנושיות שלמות. הכתיבה מלווה בדוגמאות מתוך הפרקטיקה של ד"ר פראנקל בדרך נגישה ומובנת.


המחבר חולק עם הקורא את חוויותיו במחנות הריכוז, אך עושה זאת בדרך מעט שונה מן הרגיל. מטרתו היא לפתוח בפנינו צוהר לעולם שאולי אף פעם לא נוכל להבינו לגמרי, אך ייתכן ונצליח לתפוס מה עזר לאנשים לשרוד יום אחד נוסף:
"אדם מבחוץ... שלא הכיר מציאות זו... יתמה לשמוע, כי גם חוש ההומור לא היה חסר במחנה. כמובן רק נצנוצים קלים של הומור וגם הם לשניות או דקות מעטות בלבד. מן המפורסמות, כי ההומור, יותר מכל במערכי לב האדם, עשוי להתקיים בתוך שוויון-נפש ומסוגל להתעלות מעל כל סיטואציה ולו אך לשניות ספורות. למעשה, לימדתי אחד מידידיי, שעבד על ידי...,כיצד לפתח חוש הומור. הצעתי לו לבדות יום-יום סיפור מבדח אחד, לפחות, על מקרה שעשוי לקרות למחרת שחרורינו."


פראנקל עומד על הקושי הכביר של אסירי המחנה שאינם יודעים מתי ישתחררו ממנו אם בכלל, מנותקים מבני משפחתם, שייתכן ונספו, לפתח רצון להמשיך ולחיות. היעדר פרספקטיבה ותחושת האין-מוצא משכו את האנשים הכלואים למחוזות שמוחם התחבר אליהם בקלות-החיים הקודמים.
"אדם שהניח לעצמו להידרדר משום שלא ראה לפניו מטרה לעתיד, מצא את עצמו שוקע בהרהורים רטרוספקטיביים... אך נטילת ממשותו של ההווה, מידה של סכנה היה בה. האסיר היה עלול בנקל להתעלם מן ההזדמנויות להפיק משהו חיובי מחיי המחנה: הזדמנויות כאלה היו גם היו. עצם ראייתנו את "הווייתנו שעל תנאי" כנטולת ממשות הייתה גורם נכבד להניע את האסירים לשמוט את אחיזתם בחיים; איכשהו נעשה הכל חסר טעם. אנשים כאלה שכחו, כי לעיתים קרובות דווקא מצב חיצוני חמור במיוחד הוא שמזמן לאדם אפשרות להתעלות התעלות רוחנית מעבר עצמו. תחת לראות בתלאות המחנה מבחן לכוחם הפנימי לא התייחסו ברצינות אל חייהם וזלזלו בהם כבמשהו אין-חפץ בו. הם בחרו לעצום את עיניהם ולחיות בעבר. לגבי אנשים כאלה ניטלה משמעות החיים"
הסופר מתאר את ניסיונות יחידי הסגולה במחנה להפיח רוח חיים באסירים ה"רגילים" ולהציב בפניהם מטרה- על מנת למצוא עבורם איזה "למה "כדי שיוכלו לעמוד ב-"איך"-זוועות המציאות שבמחנה. ככלל הקורא עשוי למצוא בספר לא מעט פילוסופיה מעשית:
"מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסינו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא הייתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא שביקשו החיים לקבל מאתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על ידי החיים- יום יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור, אלא בפעולה נכונה והתנהגות נכונה. חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי-הרף בפני כל יחיד ויחיד" .


פראנקל, כאמור שימש במחנה הן כרופא המטפל במחלות פיסיות והן כמרפא נפש. את רישומיו הרבים משם וניסיונותיו לעזור אף לחסרי התקווה והגוססים ("המוזלמאנים") שבאסירים מתאר הוא בדרך יפה במיוחד, שכמובן יש בצידה עצב רב, אך גם גאווה, התרוממות רוח, השלמה, שלווה.
הסופר מתייחס לכוח האהבה ומשמעותו עבור האדם בתנאים קשים, מתענה בעקבות הפרידה מאשתו ומגלה כיצד מצא דרך לאהוב אותה ולשאוב תעצומות נפש מדמותה.


לצד כל הסבל והמאמצים להעניק לו משמעות, מהווה הספר תיעוד היסטורי רב-חשיבות . ניתן ללמוד רבות אודות החיים במחנה הריכוז, התנהלות אנשי האס-אס והקאפו, סוגי העבודות בהם הועסקו האסירים, סיפורי הישרדות מופלאים ובמקביל מצבים טראגיים, בהם ניטלו החיים מענקי הרוח וברוכי הכישרונות שבבני האדם.


ויקטור פראנקל מדגיש את יכולתו של המחנה לחשוף את נפשו של כל אדם "רגיל" או "ממוצע". יש מן האסירים שהזוועות שהם עברו, הפכו אותם למפלצות-אדם ולנבלים. האחרים לעומת זאת, גילו שאר רוח וגיהינום עלי אדמות הוציא מהם את מיטב התכונות האנושיות. בדיון על כך שולל המחבר כל רמז לדטרמיניזם ומדגיש את הבחירה החופשית של האדם להפוך למי שהוא חפץ. רצונו הוא-לא שום תנאי סביבתי , כך על פי פראנקל, מהווה את הבסיס היסודי למהותו בסופו של דבר.


בחלק העוסק בלוגותרפיה, מציג הפסיכיאטר-סופר את משנתו. הוא מציע את תורתו כתוספת לפסיכואנליזה של פרויד, כשהדגש בה על משמעות החיים הנתפסת של האדם. בפרק זה מנתח פראנקל צורות של קונפליקטים, מצוקות והפרעות שיכולות להפריע לאדם לתפקד ולגרום לו לדיכאון וחרדה. לכל הפרעה ניתנות דוגמאות של מקרים ספציפיים וטכניקות טיפוליות. חשוב להדגיש כי טכניקות אלה לא נועדו למטפלים בלבד, אלא לכלל בני האדם. אני עצמי עוסק בטיפול, אמנם בשיטה אחרת, אך יש לא מעט מן המשותף בין דרכי הטיפול של המחבר לאלו שאני מתמחה בהן. אלו הן שיטות שיכולות לעבוד מצוין בטווח הקצר ולהקל על חייו של האדם הסובל, אם כי יש שיתווכחו על יעילותן בטווח הארוך ויכולתן לפתור את הבעיות השורשיות שמהן נגרמה הנוירוזה .


מעט מפתיע לאדם כמוהו, אך פראנקל רואה בדת ובעבודת האל הענקת משמעות לא רק לגיטימית, אלא רצויה ומטיבה במקרים רבים עם האדם.

הספר גם עוסק בריק הקיומי של העולם המודרני ואיבוד דרכו של האדם . הוא מורה על הסיבות להיווצרות ריק זה , הקונפליקטים שהוא גורם לאדם והתוצאות האפשריות של הליך זה. הוא מציין שהליבידו המיני מתחיל להשתולל בריק הקיומי. למי שתוהה מדוע קיצוניות דתית ופניה לדת בכלל בחיפוש אחר פתרונות נמצאת בעליה בשנים האחרונות וישנם יותר בני אדם מבולבלים, ימצא חומר רב למחשבה בפרק זה. ההתפתחות הטכנולוגית והחופש הנראים לעין, יכולים להוות תפאורה למצב האמיתי של החברה האנושית, שבמציאות חלקים גדולים בה למעשה נשלטים על ידי אחרים. זהו חלק רלוונטי מאין כמוהו לימינו, אף שהספר ראה אור ב-1970.
הספר אינו קליל, אך גם לא קשה במיוחד. הוא כתוב בשפה מעט מיושנת והאיות בו למילים ושמות לועזיים שונה מהמקובל היום. זה רק מהווה הוכחה נוספת כי השפה העברית מאפשרת לכתוב מילים לא עבריות רבות במספר דרכים.


אני ממליץ על ספר זה לספקטרום רחב מאוד של קוראים. הוא קטן ממדים, עם זאת מלא כרימון ומרתק. קיים בו מידע היסטורי, פילוסופי ופסיכולוגי רב . מעבר לכך מסוגל הוא באמת ובתמים לעזור לבני האדם, להקל על סבלם ולסייע במציאת משמעות לחייהם.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה על תגובתך,ערגה. בספר יש לא מעט דוגמאות איך פראנקל עזר למצוא משמעות/מטרה/תובנה מנחמת ומניעה לעמיתיו במחנה, למטופליו, לעצמו. העובדה,אגב, שמשמעויות הן לעיתים קרובות סובייקטיביות,לא מבטלת את ביטוייהן האוניברסליים,אשר רבים יכולים להזדהות עמם.
ערגה (לפני שנה ו-3 חודשים)
איך לוקחים את הסיפור הזה הלאה?
משמעות החיים זה משהו רוחני-גבוה מצד עצמו,
ועם זאת מתפרש על ידי כל אחד כפי אישיותו כנראה.

אהבתי את ההתייחסות שלך...
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה, גוטי. אני מזדהה עם התובנה שלך, כי למעשה כל דרך שאנו מאמינים כי היא הנכונה לחיות את חיינו, אף אם מדובר בדרך שהיא כביכול ללא תכלית, היא בעצם גם הענקת משמעות.
גוטי (לפני שנה ו-3 חודשים)
ביקורת טובה שעושה כבוד לויקטור פראנקל ומגיע לו. אני אהבתי מאוד את הספר וחשבתי עליו רבות.
מחשבות החביב, כל שפראנקל רצה להעביר הוא: שאפילו במצבים קשים ובלתי אפשריים, אדם יוכל לשרוד ואף למצוא משמעות לסבלו במידה ויש לו בשביל מה או בשביל מי לחיות. פשוט נכון??
וגם ל"סבבה" שלך יש משמעות!!!
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה לתגובתך, מנחם. שבת שלום.
(לפני שנה ו-3 חודשים)
למחשבות מתן משמעות לדברים היא צורך אנושי מובנה. אי מתן משמעות הביאה אנשים לגדרות באושוויץ.
כולנו נמות בתוך המאה העשרים ואחת מעטים אולי יעברו למאה הבאה, אני יודע שזמני כאן מוגבל וסיכויי לחיות עד אמצע המאה הזו מועטים מאד. אם לא אתן משמעות לחיי מדוע להמשיך? אתה אדם נבון מספיק להבין ולהתעמק - בו נשאיר זאת כך. ניתן משמעות לחיינו למען עצמנו ולמען הדורות שיבואו-איני מקבל את דעתך שמשמעות היא נושא לדתיים. משמעות היא הרגע. משמעות היא החלטה שאנו מקבלים לעשות לעוד שעה... לעוד שנה..... פרנקל הבין זאת. אני חושב שגם אני מבין זאת. זהו אינו דיון פילוסופי מעמיק זו השרדות.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה ,YAELHAR ניתן לקיים דיון פילוסופי מעמיק אודות החיים והמשמעויות שאנו מעניקים להם.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה,חובב ספרות יום נפלא
חובב ספרות (לפני שנה ו-3 חודשים)
ספר מצוין שקראתי יותר מפעם אחת, יפה כתבת!
yaelhar (לפני שנה ו-3 חודשים)
הביקורת מעניינת.
לגבי משמעות החיים אני מסכימה איתך. לחיים (כנראה) אין משמעות קוסמית - אנחנו בסך הכל גרגר אבק בסערה. אבל לחיים של כל אחד יש משמעות - עבורו. ואת המשמעות הזו הוא טוען בהתרחשויות שהוא מפרש לפי תפיסתו.
חני (לפני שנה ו-3 חודשים)
אין ספק ולו קל שבקלים מבחינתי לגבי הקשר בין הגוף והנפש והחידלון
או הרצון והאי רצון להמשיך הלאה.
יכול להיות שהרצון הזה להישאר בחיים
אף על פי ולמרות הכל
ואולי גם בשבילנו הדורות הבאים, גרם
לעמידות בלתי אפשרית שכזו.
ואם הספר עוסק בפן הרוחני לבטח אוהב.
תודה
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה חני. אכן נכונים הם דברייך ולא היה סיכוי רב לשרוד בגיהנום הזה. הכוונה היא יותר לפן הרוחני-הרצון להמשיך. פעמים רבות אנשים נשברו ומתו כי איבדו כל שביב של תקווה. הם הזניחו עצמם, לא שמרו אף על ההגייינה המינימלית האפשרית במחנה והגיעו כך למוות-על ידי מחלה, התאבדות, הוצאה להורג, או פשוט שקיעה במרה שחורה.
חני (לפני שנה ו-3 חודשים)
אהבתי את הדרך שלך לסקר את הספר מהבטים שונים.
לא הבנתי מה כתבת על הבחירה החפשית
כי הרי מה הבחירה שהייתה להם במחנות?
ההרגשה היא "ש..טחנו" אותם למוות ומי שניצל ושרד
חי.כמו בגד ישן שנלבש יתר על המידה או
מכונה שעובדת עד שמתפרקת.

Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
מחשבות,קצת קשה להעביר את החיים "בסבבה" במחנה מוות(בין היתר). אם יש לך קושי עם המילה "משמעות",אתה אולי יכול להחליפה ב"ערך","פרספקטיבה",ואף רצון לדבר-מה.מדובר במניע של בני האדם לחיות במצב של ייאוש.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה מסמר עקרב.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה דני על תגובתך. אתה מתכוון אולי ה"אני מאמין" שלי בכל הנוגע לחשיבותו של הספר.דוקא מפתיע כמה שהספר הזה זורם. הוא באמת מיוחד.
דני בר (לפני שנה ו-3 חודשים)
הסקירה מורכבת, נוגעת בנושאים מהותיים של האדם, מעלה שאלות מסקרנות מאוד, ויש בה בעיקר את "האני מאמין" שלך. נדמה לי שזו הייתה הדרך הנכונה לסקור את הספר השונה הזה.
הספר יכול מאוד לעניין אותי, אם כי כשאקרא אותו, אעשה זאת במנות מדודות.
מחשבות (לפני שנה ו-3 חודשים)
אני חושב שמתן משמעות למעשי זו יומרה, חוצפה וסתם הזיה, אלא אם אני דתי, ואני לא.
מסמר עקרב (לפני שנה ו-3 חודשים)
ביקורת מצוינת לספר חשוב.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה על התגובה,מחשבות. אין לדעת האם מבחינה אובייקטיבית-קוסמית יש לחיים משמעות כלשהי. פראנקל לא מדבר על כך,אלא על משמעות שמעניק האדם למעשיו הפרטיים,לדברים שבעיניו הינם בעלי חשיבות(לו,למשפחתו, לאנושות) ולכל אחד יש כאלה .
מחשבות (לפני שנה ו-3 חודשים)
הספר עורר בי פיהוקים קולניים. לא ממש ספרות. מנגד, לחיים ממש אין שום משמעות. משום כך, חובה להעבירם בסבבה.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה, שרית.
שרית (לפני שנה ו-3 חודשים)
סקירה יפה. ואתה צודק. אני חושבת שהספר הזה טוב לכולם.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה בוב. לא תצטער על כך.
בוב (לפני שנה ו-3 חודשים)
שנים שאנשים סביבי ממליצים לי על הספר הזה. שיכנעת אותי סופית.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה כרמליטה.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה לי יניני. זה ספר "חובה".
כרמליטה (לפני שנה ו-3 חודשים)
סקירה טובה לספר חשוב. תודה.
לי יניני (לפני שנה ו-3 חודשים)
את הספר הזה קראתי לפני המון שנים והוא עדיין בסיפרייה שלי. בזמנו קראתי אותו כמה וכמה פעמים.
מאז כבר תרמתי עשרות פעמים ספרים לעמותות שונות, אבל את הספר הזה אני עדיין לא מוכנה לתרום... וזה כבר אומר משהו לא?
מסכימה לגמרי עם הפיסקה האחרונה.
דברים טובים באים תמיד באריזות קטנות....
:-)
סקירה טובה, מושקעת ויסודית.
ישר כוח.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ