****




נדמה לי שבחיי כולנו יש דברים שמאוד היינו רוצים לשנות, רק שאנחנו כבר לא מסוגלים. אולי פעם עוד יכולנו, אבל ההחלטות (או היעדרן) שעשינו בעבר מתוך עצלות, מתוך קוצר-ראיה, מתוך בורות, דחיינות או אפילו מתוך אופטימיות לגבי העתיד התגלו במהלך הזמן כהחלטות אומללות ושגויות מהיסוד. הלוואי שיכולנו לשנות, אבל הבטון כבר התגבש והתקשה סביבנו, לשוב לאחור אי אפשר, ולא נותר מה לעשות מלבד להשלים עם המחיר,

למי בעצם מיועד הספר הזה? מי תרגם את הספר לעברית, אם לא שופר הימין שיבולת-סלע מאיר? אני שמאל לייט (מומתק בסטיביה) ולכן בתור אדם נאור צריך לקרוא (גם) את פרסומי הימין כדי לדעת היכן אני מצוי. <mark>דאגלס מאריי</mark> הוא אחד מאוהדיה הגדולים של ישראל והגן עליה לכל אורך הדרך מהשבעה באוקטובר.
אז למי מיועד הספר? עד מחציתו הוא עוסק בעדות שורדי המתקפה האכזרית בכל קנה מידה בשבעה באוקטובר 2023. אלה עדויות השורדים ועדויות

בימים טרופים אלה, חשתי צורך לעשות משהו מעט מוזר וקצת חסר הגיון, ולהודות לאדם שאין לו מושג מי אני, אך הוא עומד כבר שנים בחזית ההסברה הישראלית והיהודית ברחבי העולם, ללא מטרות רווח יש לציין, באמצעות רכישת לפחות ספר אחד פרי עטו; האיש הוא <mark>דאגלס מאריי</mark>, אותו סופר-עיתונאי-תיאורטיקן בריטי, בן למשפחה נוצרית סקוטית-אנגלית, אינטלקטואל חד עין וחד לשון, הכי לא הטייפ-קאסט שהיית מצפה למצוא על משבצת "המסבירן הלאומ

<mark>דאגלס</mark> מארי הוא תופעה. בן למשפחה בריטית ממעמד גבוה, שלמד בבתי הספר הכי יוקרתיים בממלכה, אדם שינק חינוך ליברלי ממש משחר ילדותו, הומוסקסואל מוצהר. כל הדרכים היו אמורות להובילו לערוגות השמאל הרדיקלי , לחוגים שהבון – טון שלהם הוא סלידה מישראל, מכל דבר שיש לו ריח הכי קלוש של לאומיות, של שמרנות, של תרבות המערב. הוא היה עשוי להגיע למחוזות הפרוגרס העמוק, ה- woke . אך <mark>דאגלס</mark>, כפי שהוא מעיד על עצמו לא יכול

על הוצאת סלע מאיר להצטער צער עמוק על כי מסרה את מלאכת התרגום של ספר חשוב זה לידי אחת ענבל אלוני. נראה כי לא היה גם עורך/ת תרגום בתמונה. בתמורה קיבלנו ספר עם תרגום רהוט לרוב ולפעמים כזה שנעשה מתוך שכרות מלווה בגיהוקים לא נעימים לאוזן. למשל, מיהו מאו צה-דון?
הכריכה בחו"ל לבנה ונאה וכאן עברה מין פיגוע בצבע קיא. ראו הוזהרתם.
הספר הזה נסקר ע"י לבן פריבילג, שאם תחדרו לחשבון הבנק הפריבילגי שלו עם מכשיר

כמו רבים, די התאהבתי ב<mark>מאריי</mark> לאור ההגנה הבלתי נלאית שלו על ישראל מאז שואת העוטף. <mark>מאריי</mark> הוא מהקולות הבולטים במחשבה השמרנית האירופאית, והספר הזה הוא אחד החשובים שנכתבו מהצד השמרני בדיון על ההגירה המואצת לאירופה.

<mark>מאריי</mark> תוקף את הנושא הזה מהמון זוויות. החל מנתונים, המשך בחוויות אישיות של המסתננים לאירופה, דרך דיון תרבותי ופילוסופי, תועלתני וכו' וכו'. הוא לא משאיר אבן בלתי הפוכה.
אבל הוא כן חוזר על

…And if you thinkin about it my baby, it's no matter if you black or white
שר מייקל ג'קסון המנוח אי שם בשנת 1991. המסר המפייס והאופטימי של השיר הנחה אותי אישית מאז ונראה שחדר בהצלחה לעולם במערבי כולו. השחרור ההדרגתי אך המהיר מתפיסות גזעיות מקובעות הביא לקבלה חסרת תקדים של אנשים לא לבנים למערב ולרמת גיוון אנושי שלא מוכרת כמוה האף תרבות פרט לזו המערבית. השורה
"I'm not going to spend my life be

(אוף שתבינו לאן אני מדורדרת. מאז תחילת השנה, בארבעת החודשים האחרונים אני לא חושבת שקראתי יותר מעשרה ספרים ועד שכבר קראתי משהו זה ספר עיון ולא קריאה. חיי השביעית...)

הספר מתאר את ההשפעות החריפות של מדיניות ההגירה של אירופה בעשורים האחרונים על פניה העתידיות של אירופה. כמו שניתן להבין כבר מהשם - דעתו של <mark>מאריי</mark> לא אופטימית במיוחד לגבי העתיד של אירופה. הוא מתאר איך הרצון לליברליות, הרצון לגלובליזציה,