ביקורת ספרותית על מפריח היונים - ספריה לעם #387 מאת אלי עמיר
ספר מעולה

---

זהו הספר הראשון של אלי עמיר שקראתי ויצאתי מוקסם. עמיר מתגלה כסופר בחסד. מפריח היונים הוא רומן מלא סמליות, הוא פשוט כשם שהוא מורכב ובסופו של דבר הוא יצירת מופת.

אלי עמיר לוקח אותנו למסע בבגדאד של סוף שנות ה -40 של המאה הקודמת. איזה מין מקום זה היה? מלא סתירות, צבעוני ותוסס. עיר שבה זמרות ורקדניות יפהפיות כישפו את הקהל בשירתן והתערטלו לפניו ברוב חן. הקהל מעריץ אותן , מרעיף עליהן מאהבתו וכספו אך גם בז להן ורואה בהן שוות ערך לזונות. זהו מקום שבו אהבת בשרים בין גבר לאשה ללא חתונה נחשבת גרועה מאסון טבע אך בו בזמן מוכרים שם בתולות בנות שתים – עשרה לשייחים מזדקנים, זהו מקום שמשכב זכור ובעילת נערים רכים הם דבר שבשגרה. בבגדאד הזאת יש שפע מופלג וחאפלות בכל לילה, שולחנות עמוסים בכל טוב לצד עוני מחריד. חום אנושי ואכזריות גדולה שוכנים בה בכפיפה אחת. יש בה מיעוטים רבים, אך כדאי מאוד שתהיה זכר ערבי מוסלמי, עדיף סוּני.


גיבור הספר הוא כּאבי עִמארי (מזכיר את עמיר, על כן יש בו כנראה מרכיב אוטוביוגרפי חזק), נער יהודי מתבגר שככל נער חווה את החיים בעיניים פעורות ורגשות חזקים.


היהודים באותה תקופה מצויים בפרשת דרכים היסטורית. עיראק ביתם, זכתה בעצמאות אך גם אימצה לאומנות קיצונית ואיבה למיעוט היהודי. שלטונותיה אף הזדהו עם הנאצים וחלק מהבכירים גם ביקשו לעולל ליהודי בבל מה שעשו הגרמנים ליהודי אירופה. ההסתה מכל מקום, עשתה את שלה וההמון מלא המשטמה ביצע ביהודים את הפרהוד – פוגרום שמזכיר מאוד בממדיו ואכזריותו את מה שקרה בישראל ב-2023. יהודים נטבחו והורעלו בהמוניהם, נשים רבות נאנסו בפראות, רכוש נבזז במשך ימים.
אם לא די בכך, ב-48 קמה לה מדינה קטנטונת ודלה, "מדינה מזויפת" לדברי העיראקים. מתנדבים רבים מכל רחבי עיראק התגייסו על מנת למחוץ אותה ולהביא עמם משם שפחות יהודיות. אך זו הכתה אותם שוק על ירך, ארונות המתים לא הפסיקו להגיע – את כל זה הכבוד הערבי לא יכל כבר לשאת. כך עלתה הסכנה לקהילה עוד יותר. יהודים נכבדים הואשמו ונתלו על לא עוול בכפם רק על מנת להשביע את תאוות הנקם של ההמון.


הצעירים חיפשו מוצא. מעמדה של ההנהגה המסורתית – דתית הישנה ירד עד מאוד. אחדים מצאו מזור בקומוניזם כמי סלים אפנדי – דודו של כאבי. אולם עד מהרה התחוור כי אחוות עמים לחוד ושנאת יהודים לחוד. כך התחזק מעמדה של התנועה הציונית שדוד אחר של כאבי – חזקאל היה בין מנהיגיה. מחשש לפרהוד חדש צברו הציונים נשק, אחסנו אותו בסליקים סודיים והבריחו יהודים לארץ. המשטרה העיראקית ניהלה מצוד אחריהם וגם חזקאל נלקח לכלא תוך מכות נמרצות והוחזק שם מבלי לדעת מה יעלה בגורלו. הקומוניסטים והציונים עונו וחלקם אף נתלו בחוצות העיר.
אשתו של חזקאל – רשל היפה מבוגרת מכאבי אך במעט וכאבי מפתח אליה תשוקה עזה, תוך שהוא מלקה את עצמו על רגשותיו כלפי אשת דודו הכלוא. בתוך כך, צמח לו בבגדאד דור חדש של צעירים משכילים וביניהם גם בנות אמיצות, הקוראות תיגר על הסדר הפטריארכלי הישן. אחת מהן היא אמירה, מתבגרת כמו כאבי, שגם בה הוא מאוהב קשות.
אביו של כאבי סלמאן שמתלהב לעלות לישראל מופיע כאנטיתזה למפריח היונים אבו אדואר, המבקש להישאר בעיראק ולהשאיר את העולם הישן על כנו.


העליה ארצה מהווה גאולה אך זהי גאולה מכאיבה מאוד. היא מביאה אתגרים קשים למשפחתו של כאבי , אכזבות ומפחי נפש רבים.
זהו רומן רחב יריעה, אינטליגנטי, הכתוב בסגנון מספרי סיפורים מן המזרח, שהזכיר לי במשהו את 'להתראות עכו'.
בהחלט עשה לי חשק לקרוא עוד מעמיר.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על מפריח היונים - ספריה לעם #387